כמה בומים פה ושם ואני עדיין נשארת אדישה.
קצת מוזר לדעת שכמה קילומטרים מפה יש חיים אחרים עם מציאות שונה לגמרי.
...
לא מבינים עד שלא חווים את זה על הבשר, וגם אז לא תמיד. זו השאננות, האדישות.
אדישות למציאות הזו שרחוקה מאיתנו, מציאות שונה, מציאות אחרת, מציאות שנמצאת לא כלכך רחוק מכאן..
...
ממ..טוב אז בכל זאת, שנה חדשה וזה!
2009. וואו אני חייה כבר כמעט 17 שנה, חצי רגל בקבר אה :)
אז מה אפשר להגיד כבר, אני יכולה להעיד שקצת השתנתי, הרבה שינויים חדשים, דברים חדשים שלמדתי והבנתי,
אנשים חדשים, דברים שהפנמתי והדחקתי.
אז בכמה מילים?
סיימתי שנה בתיכון, למדתי לבגרויות, עשיתי בגרויות (!!), נסעתי לאילת עם חברות, קוקה קולה וילג', מחנה קיץ עם חניכים,
נפרדתי, בכיתי, התאכזבתי, ציפיתי, התרגשתי, שוב התאכזבתי, בכיתי, חפרתי, נהנתי, ניגנתי, צחקתי, למדתי, הצלחתי, נכשלתי, עבדתי, הכרתי אנשים חדשים,
ציפיתי, אמרתי שלום לחברים חדשים ולהתראות לישנים, השלמתי, התעצבנתי, חפרתי, התחרפנתי,
דיברתי, שתקתי, בכיתי, התאהבתי שוב, נסעתי, נהגתי, שתיתי, כאב לי, השתכרתי, ציירתי, ניגנתי, התבגרתי, פתחתי פייסבוק, כתבתי, השמנתי.
זה מסכם את הרוב פחות או יותר חח
2008- היה טוב, וטוב שהיה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
