May the party begin.

אני מרגישה הכי זונה בעולם. בחרתי להיות איתו, וזאת הייתה החלטה שלי, אז אני אלך איתה עד הסוף.

בכלל לא נתתי לו הזדמנות ואני ישר שוללת, הם צודקים אני לא יכולה להחליט ככה סתם בלי לתת לו צאנס קודם..

וזה שהוא דביקי וזה שהוא כל הזמן שולח אסמסים ומתקשר ורוצה להפגש ועושה דברים מיוחדים..

זה אמור להיות דבר טוב, אז מה אם זה מציק לי. זה יעבור מתישהו ואני אתרגל. זה חייב לקרות.

טוב ניתן לו חודש נסיון? אני מבטיחה שהחודש אני אתן לו את הצאנס של החיים, אני אפסיק להיות אנטי

ואני אהיה רצינית בקטע איתו, אני אפילו אציע לו להפגש ולא אחכה שהוא יציע.

אני אפסיק להתנהג כמו זונה. אני מרגישה ממש רע, הוא סובל, אני יודעת..אבל קשה לי..

אמרתי לו מההתחלה שקשה לי, אז מה הוא מאשים אותי עכשיו?

טוב זה לא תירוץ. אז מה אם קשה לי..גם לו קשה..

טוב אז פשוט מנסים חודש..אני אתאהב בו בסוף! אני אכריח את עצמי שזה יקרה..כי איתו באמת יכול להיות טוב.

חייב להיות טוב איתו, הוא כזה טוב. הוא עושה הכל כדי שאני אהיה שמחה, אז למה שלא יהיה?

וזה לא משנה שהקודם התחיל לדבר איתי שוב, יש לו חברה ולי יש מישהו עכשיו. והקודם אפילו לא משתווה עליו

הוא כלכך הרבה יותר טוב. הוא כלכך הרבה יותר טוב בשבילי!

ואהבה זה לא הכל גם ככה. אפשר להיות עם מישהו סתם כי כיף לך איתו, בלי לאהוב אותו בכלל.

ברור שאפשר. זה בדוק.

ומתישהו אני אתרגל אליו ויהיה לי טוב איתו.

וזהו. בלי התלבטויות יותר..אני אעשה הכל כדי שיהיה לנו טוב ביחד

זה מגיע לו..

מספיק קשה לומר הכל בסדר
מספיק קשה לומר אבל נכון
ציפית אז שאגיב בסוף שתקנו שנינו
כבר אין מה לאכול
הסיפוק הזה הוביל את העניין פה
שמישהו יגדיר את העבר
אחר כך הוא מתחיל ליהיות כל כך שקוף
כמו בא ונסגר
אם הייתי קצת יותר אמיץ לומר לך
עושה קצת שיעורים בנחישות
הייתי בא, פותח את זה עוד
ממלא בזה קצת רגישות

יכולתי גם לחזור על זה מיליון פעם
זה לא היה הופך הכל נכון
מתוק מדי פתאום נהיה כל כך מר
בדיוק שהתחלתי לנשום

נכון לומר הפוך אבל נניח
שנים שלא מצליח לחדש
יושב כמו איש חכם שכבר מזמן מוכיח
לא כל סוף מרגש
עברנו את הגבול ולא הספקנו
לבדוק מה מעקם את האמת
תפסת אותי מוכן מיד ידענו שנינו
שאין שקר שקט
אם הייתי קצת יותר אמיץ לומר לך
עושה קצת שיעורים בנחישות
הייתי בא, פותח את זה עוד
ממלא בזה קצת רגישות

יכולתי גם לחזור על זה מיליון פעם...

מכירים את זה שאתם שונאים את עצמכם?

שאתם מרגישים הכי חרא בעולם ובא לכם פשוט שהאדמה תבלע אתכם?

איזה יופי, כי ככה בדיוק אני מרגישה.

אני שונאת את עצמי, את איך שאני נראת, את איך שאני מתנהגת. את ההחלטות המפגרות שלי, את המחשבות..

את ההורים האדיוטים. אני שונאת הכלהכלהכל!

אני שמננננננה ככ. ונמאס לי לשנוא את הגוף של עצמי. נמאסנמאס.

לפעמים באלי לעשות דברים מפגרים כדי לחזור להיות כמו שהייתי פעם.

מחר מבחן בהיסטוריה..ושכחתי את כל החומר. אני לא זוכרת כלום. והמוח שלי נמס דווקא כשאני הכי צריכה אותו..

אני לא מסוגלת להתרכז..יופי. ממש יופי.

וחברות? למי יש זמן לזה? וגם אם יש..לאדעת..זאת תקופה כזאת שכולן רחוקות ואין באמת אף אחת קרובה..

יוצא שאני סתם פוגעת באנשים, ואני בכלל לא יודעת מה אני רוצה או מרגישה.

מר איש מצלצל כל הזמן..ושולח אסמסים והכל. ושואל כל הזמן..אם להשאר או לברוח. ואני כמו מטומטמת אומרת לו להשאר.

בשביל מה? אני בכלל לא בטוחה מה אני רוצה ממנו.

כשאנחנו לא מדברים ואני לא רואה אותו יום או יומיים..פתאום ממש באלי אותו. ואז כשהוא פה..ממש לא באלי שהוא יהיה..

מפגרת כבר אמרתי?

אני שונאת אותההה.

גם כן קוראת לעצמה אמא. אני שונאתשונאתשונאת אותה.

נמאס לי כברר..

שונאת את יא'..כמה ששנאתי את י', יא' זה פשוט סיוט חיי.

שונאתת אותיייייי