ראיתי עכשיו פעם ראשונה את '50 דייטים ראשונים'.
משום מה זה עשה לי חשק מטורף לבוא ולכתוב פה..
אני לא ממש יודעת מה אני רוצה. נראה לי שזה יבוא לאט לאט.
אני יכולה להסתדר גם לבד. אני לא צריכה אותו בשביל זה. ויש ימים שאני פשוט קמה ואומרת שלא קרה כלום,
ואז מה אם נפרדנו? גם ככה לא היה לי טוב. היה בסדר כזה.
ובימים אחרים אני פשוט קמה בלי חשק בכלל, כי אנחנו לא ביחד. זה מבלבל ומתסכל כלכך, אבל אין לי ממש מה לעשות עם זה,
אז לבכות על זה גם לא יעזור ממש.
אני יודעת שבא לי מישהו. מישהו שיראו שאכפת לו ממני, שלא ישחק איתי, שלא יחליט שהוא אוהב אותי עד השמיים
ויום אחרי יגיד שהוא לא בטוח מה הוא מרגיש..
מישהו שיודע מה הוא רוצה מעצמו וככה גם יוכל לדעת מה הוא רוצה ממני.
בנאדם כזה קצת קשה למצוא ואני לא ממהרת לשום מקום. אני יודעת שאני יכולה להסתדר לבד מצויין.
פשוט ההרגשת ריקנות הזאת מעיקה ממש. אני לא מבינה למה אני צריכה להרגיש ריקה רק בגלל שאין לי אותו.
סבבה..אני מבינה שיקח לי זמן לשכוח ושיהיה קשה, ואולי קשה מאד אפילו. אבל אני שונאת את העובדה שאני תלויה בו.
שאם אנחנו לא ביחד אז זהו, שום דבר אחר לא מספק אותי ולא כיף.
באלי כבר לשכוח ממנו, ולהיות קצת לבד..בלי אף אחד.
באלי שוב להרגיש את ההרגשה הזאת שאתה מרגיש כשאתה קטן. לא אכפת לך מכלום, וזה לא ממש ישנה אם יהיה חבר
או לא יהיה חבר..זה פרט כלכך שולי הרי..
הכי קרוב לבד לא?..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
