קולות ורעשים של מחבטות נשמעו מכיוון המטבח.

ידיה הרכות,אחת מחזיקה סכין והיד השניה את העגבניה שהבשילה,את המלפפון ואת שאר היקרות שהיו מונחים על שיש הפורצלן המבריק.

ריח חזק של חביתה מתבשלת הגיע לאפו של רז בעודו קם מהמיטה,מסתכל לצדדים,מיישר את חולצתו ואת הטרנינג הכחול שהיה עליו.

רז פתח את דלת החדר שהיתה סגורה,פרץ אור חזר סינוור את ענייו.הוא שמע רעש של צעדים באים ומתקרבים אליו.

"זרו!!!בוקר טוב!!"ליאן קפצה עליו בשמחה,חיבקה אותו והוא אותה.

"מה שלומך?"הוא שאל נותן לה נשיקה חפוזה על המצח

"אוו מצויין,בוא הכנתי ארוחת בוקר"אמרה בחיוך והובילה אותו אל המטבח

על השולחן נמצאו אין ספר מאכלים,סלט,ביצה,גבינות,לחם ועוד..

"נו אז מה אתה חושב?"שאלה בסקרנות ליאן

"וואוו,אין מילים"חייך אליה.

"אההההה!!!"היא צעקה כשפתחה את ענייה הכחולות,משה ישב ליד מיטתה מחכה שתתעורר.

"שששש...שקט,זונה אחת"לחש לה ותפס אותה משערותייה החלקות.

היא התחילה לבכות,"מה אתה רוצה?!,תפסיק זה כואב!"היא לחשה בבכי.

"את בא איתי הבנת?"הוא קירב את בנפיו אליה וניגב את דמעותיה

"לא רוצה עזוב אותי!,"היא צעקה.

 "איתי!,איתי!"היא צעקה הכי חזק שיכלה

"זה לא יעזור לך,סיממנו אותו,הוא לא יזוז עוד הרבה זמן."אלון צחק עליה

אלה התחילה בכות "למה?,מה הוא עשה לכם?!,בבקשה אל תפגעי בו!"

"קידמה זוזי כבר!"אלון צעק על אלה ובעט בה.

"בסדר"אמרה בין הדמעות.

"אנחנו יוצאים מהבית עכשיו,אני רוצה שתתנהגי כרגיל.אם לא אני יהרוג אותך!.עכשיו תעמדי,ותסדרי את עצמך"

פקד עליה,היא הקשיבה כי פחדה שיעשה משהו.

"בסדר.אני רוצה להחליף בגדים,אתה יכול לצאת בבקשה?"שאלה את אלון בעודה מנגבת את הדמעות

"כן"אמר וניתק את הטלפון מחוטיו."תני לי את הפלאפון שלך."אמר יותר ברכות

"הנה"הגישה לו את מה שרצה.

הוא יצא ואחריו סגר את הדלת.היא רצה אל שולחן הכתיבה שלה והוציאה וקרעה דף מאחת המחברות שלה.

היא כתבה איתי,תעזור לי!,הם לקחו אותי,תגיד לאמא שאני אהיה בסדר.

אני חושבתשהם ייקחו אותי למחסן.אתה יודע איפה.

היא החביאה את הפתק במקום המסתור שהיא ואיתי קבעו עליו יום לפני כן,וקיוותה שימצא את הפתק.

לאחר שהחליפה בגדיםיצאה מהחדר והסתכלה על אלון שעמד ובחן אותה בארבע עניים.

"ואני רוצה להגיד שלום לאיתי."אמרה בביטחון למרות שפחדה.

"בסדר,הוא במלא לא יזכור דבר"אמר אלון וגיכח.

הוא היה סרוי על המיטה,חדרו היה מבולגן,דברים היו זרוקים על הריצפה,היא רצה אליו מחקבת אותו,עניוו היו נפוחות,

"אויי איתי שלי!"הדמעות התחילו לזרום מחדש.

היא סידרה את שערו,ונשקה לו על הלחי."אל תדאג,הכל טוב,אני אהיה בסדר"לחשה לו וחייה חיוך מזוייף.אלה יצאה מהחדר.

וסימנה לאלון ושאפשר ללכת.

"אךך,אני מלאה!"קבעה ליאן ומלטפת את ביטנה.

"חח,גם אני"אמר לה רז.

"אוייש לא דיברתי עם אלה!"היא צעקה"שניה אני הולכת להתקשר אליה!!"ליאן סיימה את המשפט והרימה את השפורפת של הטלפון מחייגת במהירות את מספר הטלפון של אלה.

אלה ישבה במושב האחורי של המכונית השחורה.צילצול הפלאפון נשמע מכיסו של אלון.

הוא הוציא אותו והסתכל על המסך."אז,מי זו ליאן בית?!"שאל בליגלוג.

הוא פתח את החלון וזרק את הפלאפון של אלה."לא!!!"היא שלחה אליו יד.

בנתיים אופיר משך בחולצתה והחזיר אותה למקומה.

הדמות רצו לצאת,אבל היא ישבה מחזיקה אותן,בכל הכוח,אני לא אשבר!,הם לא ייראו אותי בוכה!

היא חשבה לעצמה.

"מוזר.אלה לא עונה לי!"אמרה ליאן לרז והתיישבה במקומה במטבח.

"אולי היא עוד ישנה"שיאר רז..

"ממ..לא יודעת זה מוזר.."אמרה ליאן בחשד,והתחילה לפנות את הכלים מהשולחן.