אני יודעת לא כתבתי מליון ואחת שנה..

סליחה על זה,אבל הנה פרק 11 ואני מאוד אשתדל לפצות אותם עם פרק ארוך ועסיסי.XDD

הוא פתח את עייניו,הביט לצדדים ולא האמין למראה חדרו,הספרים על הריצפה השולחן הפוך.

הוא נזכר,נזכר באלון,במזרק.

איתי התקפל והחזיק את בטנו.כאב לו מאוד אבל הוא לא ידע למה.

הוא קם בזהירות ממטתו והלך בצעדים מהירים לכיוון חדרה של אלה.

היא לא היתה שם,איתי רץ למטבח מסתכל לצדדים.היא לא שם,"אלה!!?"הוא צעק בקול צרוד

ולקח את רגלו לכיוון המקלחת פתח את הדלת גם שם היא לא היתה.

הוא נזכר במקום המחבוא שקבעו עליו.הוא הוציא את הפתק וקרא את הכתוב,לפחות חמש פעמים עד שקלט את המתרחש.

צלצול הפלאפון של רז קטע את חוט מחשבותיו.

"מה קורה איתי?"הוא אמר לתוך הפלאפון

"איפה אתה?"נשמע קולו הנסער של איתי

"אני אצל ליאן,הכל בסדר?"הוא שאל בדאגה

"לא,אני צריך עזרה"

"טוב"

"בוא אלי עכשיו!,אלה,היא,לקחו אותה..היא.."

"היא מה?"

"נחטפה"איתי לחש בשקט

"אין מצב..תגיד לקח משו?"

"איתי זה לא מציחק,דפוק אחד!"איתי צעק

"אוקי..אז אתה רציני..אני בא עם ליאן"רז אמר בעודו קם מהכיסא

"לא,עדיף שלא"

"טוב,אני בדרך"אמר וניתק את הפלאפון.

"ליאן,אני חייב ללכת"רז אמר בקול רם

"מה?למה?"ליאן השיבה בעודה נכנסת לאזור המטבח

"איתי צריך אותי."אמר רז

"טוב,תשמור על עצמך,וכן אל תשכח להחליף בגדים לפני שאתה יוצא"ליאן חייכה ונתנה לו נשיקה

"כן רצוי"הוא אמר בלי הבעה על פניו וקם והלך לחליף את בגדיו.

המכונית עצרה ליד חנות מוזנחת ומעופשת.

זו החנות בה אלה עבדה בקיץ לפני שנתיים.

היא יצאה מהמכונית מוחה את הדמעות בחלצתה,היא רצתה לברוח,להעלים,היא רצתה שהאדמה תבלע אותה.

היא הרגישה דחיפה קטנה מאחוריה,זה היה אלון שהורה לה להתקדם לעבר החנות.

ריח חזק של סיגריות ונרגילה התערבב באוויר.אור קלוש האיר את החנות

אלה לא האמינה למראה ענייה.

לפני שנתיים החנות היתה נקייה ויפה,מאוד מוכרת בקהל הציבור,קליינטים לא היו חסרים לחנות.

הכל פרח ושיגשג רק לפני שנתיים.עכשיו אין כלום,החלונות סגורים עם דיקט

מראות שבורות בכל מקום.באמצע החנות הקטנה עמדו להן שלוש ספות ושולחן קטן באמצע

על השולחן היו בקבוקי בירה ווודקה ריקים,בדלי סיגריות  וקליפת של פיצוחים.

אלה הפנתה את מבטה אל אלון,הוא הסתכל עליה ואמר"מה חשבת שנשאיר אותך כאן?"

אלה סימנה סימן חיובי עם ראשה.,"פחח,יימצאו אותך פה תוך שיניות,זו רק תחנת ביינים.אגב תרגישי בבית"

הוא חייך חיוך מרושע והתקדם לעבר הספות.

אלה נשארה עומדת במקומה,דמעות פורצות מענייה היפות.

דפיקות אחדות נשמעו על הדלת

"מי זה?"צעק איתי מתקדם לעבר הדלת הראשית של הבית

"רז"נשמע קול מעבר לדלת,איתי הביט בעיינת הדלת ופתח אותה.

עייניו היו נפוחות,שיערו מבולגן,בגדיו היו קרועים עוד מאתמול בערב.

"מה,מה קרה לך?"שאל רז בעודו סוקר את איתי

"זה לא משנה עכשיו,חטפו את אלה"איתי הסתכל ישר אל עיינו של רז.

דמעה נפלה מעיינו של איתי."אל תדאג יהיה בסדר."רז ניגש אליו ותפח על גבו.

"איפה ההורים שלך?"שאל רז מסתכל לצדדים

"בחול,והטיסות מתעקבות"איתי התיישבל על הספה

"והודעת למשטרה?"

"לא"

רז הרים את שפורפרת הטלפון וחייג '100' "שלום אני רוצה לדווח על חטיפה."

"אוקי,פרטים על החטפח"ענה קול רגוע של אישה.

"טוב,קוראים לה לה,היא בת 16 וחצי,היא גרה ברחוב הנביא 16"

אוקי וממתי היא נעדרת?"

"מלפנות בוקר,באו אנשים ופרצו לדירה."

"אוקי אני שולחת שתי ניידות,בבקשה תשארו בדירה."

"בסדר" אמר אתי וניתק

המשטרה בדרך.איתי רק בהה בריצפה וקיווה שהכל ייגמר בשלום.

"היי,מה שלומך?"נאמר בזמן שהדלת נפתחת

"בסדר..את לבד?"היא חייכה

"כן,אז חשבתי להזמין אותך.מזמן לא נפגשנו."

"נכון."

"מה שלום ההורים שלך?"

"עדיין רבים."

"אהה..טוב אני מקוה שיהיה טוב.בואי תכנסי."

ספויילרים:

"זה לא כואב אל תדאגי"

"אני רוצה אותך"

"הוא הרביץ לי!"

"רק תנעלי את הדלת"

מוזמנים לנחש!

 הראשון שינחש נכון יקבל קרדיט לבולג שלו ^^