זה למחוק כל כל הסטורית החיים שלנו, הבלוגרים.
זה למחוק לנו את הבית, את המקום הבטוח.
זה לשלול מאיתנו את הזכות לבוא ולפרוק הכל.
ישראבלוג הוא מקום לנוער שלא מוצא את עצמו, בחברה בבית או בעולם שלו.
זה נותן מקום להכיר אנשים חדשים, לשמועע פידבקים ועצות.
זה להכיר אנשים שעוברים מה שאתה עובר והידיעה שאתה לא היחיד בעולם שהמצב שלו חרא.
אחר כך בתור בוגרים זה מקום לכעוס על הלימודים ומחירי הדירות.
להתלונן על אהבה או להפגין את האושר הקיים.
לספר על הקשיים לשתף בהצלחות.
לקרוא על אחרים שמצליחים ולעודד את אלו שכמעט ומוותרים לעצמם.
לספר על בן הזוג הילדים וחיי המשפחה.
התקדמות בעבודה והצעה מפתיעה.
טיול שלא תוכנן ופגישה של בלוגרים בעולם.
לשתף אחרים בסיפורים שאתה כותב או שירים או אמנות שאתה יוצר.
לשמוע דעה של אחרים ולדעת שאתה באמת טוב.
פעם גם היו מפגשים שהיו חוויה יוצאת דופן [לפחות בשבילי]
אולי גם היום מתקיימים כאלה.
אבל ישראבלוג זה משהו שאיתי מגיל 15.
זה מה שאני מכירה בתור המקום שאפשר לספר לו הכל.
אפילו שתדירות הביקורים שלי ירדה.
אז לסגור את המקום הזה? שאפשר לברוח אליו תמיד?!
זה משהו שאסור לו לקרות!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
