אני מותשת. בקטע הנפשי.
אני יודעת מה אני אוהבת לעשות, ואני בטוחה שאני עושה את זה הכי טוב שאני יכולה ומכל הלב.
כבר 7-8 שנים שאני עובדת בגני ילדים ועושה בייביסיטרים [לא לילדים ישנים!].
אז לנסות להתקבל ללימודים בתחום ולקבל סתירה מוועדת קבלה מעפנה שבקושי מכירה אותי- זה כואב.
מצד אחד, אולי זה לא המוסד המתאים והם לא מכירים אותי, ובתכלס הם הפסידו.
מצד שני, כוסאומו תיכננתי כל פרט בחיים שלי סביב הלימודים האלו וככה אתם הורסים לי?!
אז מה למדתי? קודם להתקבל ואחר כך לתכנן דירה, נסיעות, בית וחבר. ככה פתוח יכאב.
למדתי גם להתקשר לכמה שיותר מכללות במקביל ואז לבחון את האפשרויות שלי.
וגם לחסוך המון המון למקרה שבאמת אצטרך לעבור לגור בתל אביב.... שלא תבינו לא נכון כן?
תל אביב זה אחלה עיר של בילויים וקניות וים.. אבל לא משהו בקטע של לגור שם..
אני רגילה לאוויר הצפון ולפרות ושקט מוחלט. תל אביב זה בדיוק ההיפך ואני אפילו לא מזכירה את הקטע של השכר דירה.
וברור שלא ציפיתי שכל עי ראחרת תהיה דומה לצפון פשוט תל אביב קיצונית לי.
יכול להיות שאני כן יאהב אותה בסוף, אבל תמיד מפחדים בהתחלה. לפחות אני.
האפשרות היותר מוזרה היא לעבור לאיזור קריית מלאכי, שזה בעייתי מבחינת הגעה לבית שלי..
ואני גם פחות אוכל להיעזר בהורים שלי [כן אני צריכה את העזרה שלהם.]
אבל אולי יש שם מעונות. אבל השכר איכשהו יותר יקר.
אוף אוף אוף, הלוואי והיה יותר קל.
הלוואי והייתי מצליחה לפתור הכל בצורה קלה יותר.
ואמן שאני יפסיק לחזור על טעויות פעמיים [בחייאת אחותי...]
תזכירו לי להאכיל את הכלבים של השכנים מחר בבוקר.
לילה טוב.
שיין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
