השבוע החלטתי שמהרגע שאני אפתח את העיניים שלי אני אחיה כפי שחייתי בשנת 1991 וזה לא מספיק לי רק להרגיש כאילו שאני צעיר ב 16 שנים אלא אני רוצה גם סימן מהיקום שהוא מגיב לחשיבה השונה שלי, רק להיום !
וזה לא משנה למה החלטתי לעשות את זה אפילו שרוב האשמה היא על הספר:
what the bleep we know?
שהתכוננתי לעבודה, שיכנעתי את עצמי שאני מתכונן לבצפר, אפילו הלכתי ברחובות שהייתי הולך בהם לבצפר, ושרתי שירים של Aerosmith (אפילו שהם לא להקה גוטית...) וממש הרגשתי שהשנה היא 1991.
ואז אחרי כמה דקות של נסיעה באוטובוס הוא נעצר. המנוע שלו התקלקל והיינו צריכים לרדת ממנו באמצע שום מקום ולחכות איזה 20 דקות עד שיגיע אוטובוס חלופי.
באותו הזמן עמדתי בצידי הכביש ומעבר לוואדי ראיתי בניין רב קומות ענקי ששוכן לו ליד עצים ממש ממש ירוקים. היבטתי בבניין כל הזמן וניסיתי לדמיין את עצמי גר בדירות האלו, ואם כבר החלטתי שהיום אני חי בעבר אז ניסיתי לנחש מה האנשים עושים בבתים שלהם, מי יוצא לעבודה, מי נשאר בגלל שהוא מובטל או פנסיונר או סתם כי יש שביתה בבית הספר. ולאט לאט התחלתי לראות את העתיד שלי בבניין הזה.
הרגשתי גם שמישהו מהדירות צופה בי מרחוק... והמישהו הזה היה אני, אי שם מהעתיד של שנת 2007.
ולמה אני מספק לכם את זה? כי היה איזה סיני אחד שהחליט לשים מים בצנצנות. ולכל צנצנת הוא התיחס באופן שונה מבחינה מחשבתית: לצנצנת אחת הוא דיבר כל הזמן יפה, סיפר למים סיפורים ושירים ונתן להם תשומת לב כל יום. לצנצנת האחרת הוא התיחס ממש לא יפה, הוא העליב את המים ואמר להם שהם מכוערים ומלוכלכים. אחרי איזה שבוע הוא לקח מכל צנצנת כמה טיפות מים והסתכל עליהם במיקרוסקופ. ואז הוא הבחין שהמים שעברו התעללות מילולית מצידו נהיו צהובים וכל האטום של מים קיבל צורה חדה וקוצנית. ואילו המים שהוא בירכך אותם היו יפים ונקיים כמו פתיתי שלג.
אם זה מה שמחשבות יכולים לגרום למים, תתארו לכם מה הם יכולים לגרום לאנשים שגופם מכיל 67% נוזלים...........
בבלוג זה
בכל הבלוגים
