מושך בשרוולים

השנה אז הייתה אלפיים ושבע, ואני הייתי חייל משוחרר, וגם בהפוגה קלה מהחיים לטובת חופש, וגם בתל אביב ולבד ומלא תקווה. והיא לבשה חולצה עם גב חשוף כשבאתי אליה הבייתה, והכתפיים החלקות והצרות שלה והעיניים הכחולות. ואני חשבתי שיוכל להיות בינינו משהו, אני והיא, היא ואני. היא, שבגילי ושירתה איתי בצבא באותה יחידה, וחכמה ויפה ובאותו סטטוס כמוני. והרגשתי שווה. היא.

והיא בישלה בדיוק ספגטי בולונז, במטבח הקטן שהיה לה בבניין ישן ברחוב החשמונאים. ובחדר השינה שלה לא היה מזגן. וישבנו. והיא דיברה על מה שהיא דיברה, ספרים ותוכניות ולימודים. על מה שמדברים. ואני חשבתי שיוכל להיות בינינו משהו, ששנינו השתחררנו מאותו מקום, והיינו לבד בתל אביב, והיינו כמובן שנינו אנשים מעניינים ויפים ושווים, וגם אם תמיד היינו קצת עופות מוזרים, אני והיא, היה בינינו איזה חיבור מיוחד שחיבר אותנו כל השנים, ידעתי כשהגעתי אליה הבייתה, והיא בישלה בדיוק ספגטי בולונז במטבח. 

(כשפגשתי אותה לראשונה היינו חיילים צעירים מאוד, והלכנו עם היחידה להרצאה כלשהי באיזה מקום בעיר. אני התגייסתי חודש לפניה, והיא התגייסה חודש אחרי,  והסתכלתי לה בעיניים הכחולות שלה ודיברתי אליה לתוכן וראיתי שהיא מרותקת למקום, גם אולי קצת מפחד אבל גם מסקרנות, ומאז ידעתי שאני יכול לדבר אליה ולגעת בפנים גם אם בחוץ הכל סוער ורועש. ואפילו שהתרחקנו אחר כך, כל אחד לתוך המירוץ הצבאי שלו, היא בתחתית סיר הלחץ ואני בחדר הגדול והרועש, ידענו תמיד, אני והיא, שיש לנו חיבור מיוחד, שתמיד אפשר לדבר גם משני צדדים של כל מתרס, שתמיד משהו בפנים יהיה קשור).

<>

התחברתי לאחרונה עם האקס שלה, בחור חביב עם פני ילד שלומד איתי באותו מחזור. אנחנו יושבים מדי פעם ביחד בשיעורים, כשהוא לא עם החברים שלו ואני לא עם החברים שלי. היא לומדת שנה מעלינו, באותו חוג באותה אוניברסיטה, ולא דיברתי איתה כבר בערך שנתיים. אני כמעט ולא רואה אותה במסדרונות. הוא באמת בחור נחמד, היה איתה כשהיינו בצבא, הוא מיחידה מקבילה והיא מהיחידה שלי, והיה לנו שם חיבה אליו ועד היום הוא מחייך ומספר בדיחות ומאוד נחמד לכל מי שמסביב. גם לא טיפש, אין מה להגיד. אני מחבב אותו. היא הייתה אומרת עליו שהוא טוב לב, אמרה לי במשרד שלה כשהיינו שנינו חיילים, אלפיים וחמש בערך. היה בינינו אז חיבור מיוחד.