<שאלום (:

אני מודעת לעובדה שלא כתבתי במשך זמן רב.אך הפעם יקרה אירוע משמעותי מאוד בשבוע הבא.

אני יוצאת ביחד עם כל הבנות בכיתה למסע בן שבוע ימים לצפון!

אנחנו נטייל מן הדרום ועד למרכז ירושלים. נלך קצת, נכיר את הארץ יותר טוב, נישן באוהלים כמו הבדואים

בקיצור, נהנה

 זו פעם ראשונה שאני שאהיה בצורה עצמאית מחוץ לבית למשל שבוע שלם

אני מתרגשת ומפחדת מהמחשבה הזאת.

אין לי הרבה בעיה בלהיות עצמאית והחלטית. משום שהייתי כמה פעמים מחוץ לבית למשך שלושה ימים

והסתדרתי מצויין!

אך הבעיה העיקרית שלי, היא הדאגה מזה שלא תהיה לי חברה לדבר איתה במשך שבוע.אני והבנות בכיתה לא חברות טובות כל כך, ואני קצת מתקשה לדבר איתןמשום שאני לא יוזמת! זו נקודה חלשה אצלי. אני לא יודעת ליזום שיחות או פעילויות.

הדרך שלי היא לקחת משימה ולדחוף את כולם קדימה, לזרז, לעודד, להחדיר מוטיבציה ולעזור להם להנעים את זמנם.

אני לא יכולה להשתלט בעצמי על פעולה, אך אני יכולה להעביר אותה בצורה מעניינת ומשעשעת.

זו נקודה לזכותי.

אני אדם חברותי ונחמד מאוד. אבל משום מה, זה לא בא לידי ביטוי בהתנהגות שלי בכיתה.

ואני מרגישה, שאנחנו, אני והבנות אלו שתי יבשות גדולות ורחוקות מאוד.עולמות שונים שאין סיכוי שיתנגשו יחדיו. אני מקווה שאוכל לנסות ולצאת מהגישה הזאת שכל דבר שאגיד או אעשה יהיה מוטעה או שגוי.

או מהפחד של הביקורת מהבנות עליי.
הרי אנחנו לומדות ביחד כמעט 6 שנים! אין סיכוי כלשהו שהן לא יכירו אותי לפחות טיפונת בצורה אחרת. משום שאני יכולה. וכשאני רוצה אני מסוגלת לעשות כל דבר!

ולכן, אופטימיות לזמן זה.

"וכאן, קול ישראל, מסיים את שידורו בשעה זו.

שיהיה לכולם לילה טוב"

^^