I Need A Change
וואו! שלום לכולם. כמה זמן עבר, ואפילו לא שמתי לב.
אני עדיין כאן, בלי שום ספק.
חוויות רבות חוויתי בארבעת החודשים האחרונים. והם לדעתי, היו המוזרים ביותר שהיו לי עד כה.
אני אמנם לא אוכל לספר על הכל בפרוטרוט רב, אבל תסתפקו במה שיש.
אני בת 18!!!!!!!
אוה יה! אני חוקית לגמרי, עכשיו אפשר סוף, סוף לשתות לרוויה.
ועכשיו, כשכולכם יושבים מול המסך, אנחנו יכולים להתחיל בסיפורים.
אתם שותים איתי? (:
ה-מסע.
ותלך יעל במדבר, ומה עיניה רואות!
אוהלים ירוקים, ילדים עם חולצות כחולות מתרוצצים מאילך והנה, נשים צעירות במדים ירוקים צועקות או שרות בצוותא ליד עצים גבוהים שמכסים חצי מהיערות. אכן, אנדרלמוסיה נוראה.
ככה פחות או יותר נראה המסע הישראלי שלי. שהיה ארוך וגרוע פי אלף.
ביום הראשון- אוהלים
ביום השני- אוהלים
ביום השלישי- אכסניה מטונפת
ביום הרביעי- שינה בצוותא על האדמה
ביום החמישי- סוף, סוף מלון בירושלים.
ביום השישי- מלון בירושלים.
ביום השביעי- ברוך שפטרנו! חוזרים הביתה...
אני אקדיש פוסט ארוך ובלתי מצונזר בהמשך, אתם עוד תצפו לזה.
אני כל כך שמחה לחזור לבית ספר!
לא הייתי לבד בבית ספר יותר! אחרי המסע הארוך הספקתי להתיידד עם המון בנות, צברתי ניסיון. לקחתי על עצמי אחראיות על כמה פרויקטים, וביניהם כתיבה להצגת סוף שנה.
ובכללי, אני פחות סובלת בבית הספר, פחות נעדרת, והרבה יותר משתתפת בשיעורים!
תלמידה לציון (:
CRUSH CRUSH CRUSH FAINT
להיות יפה מידי זו לפעמים קללה. אכן, בעיקר כשמישהו שאת לא מסוגלת לסבול מתאהב בך נואשות ומחזר אחרייך. מתקשר אלייך באמצע הלילה, קונה לך מתנות, מאחל לך "יום אהבה שמח". זה חביב, אבל מתחשק לי לחנוק אותו!
הוא פשוט לא טוב מידי בשבילי. אני חכמה, יפה, כישרונית יותר ממנו.
זה כמו להיות האצילה בתקופה הויקטוריאנית בעוד שהוא רק איכר פשוט ובור עם.
הוא גם דפוק שכלית ללא יכולת למידה, ואני גאה בזה שאני מזלזלת בו.
אפילו שאני יודעת שזה יחזור אליי ובגדול!
בקיצור, אני עדיין לא התנגדתי אליו, והוא נשאר נאמן לאורך כל הדרך. בנתיים, אני אעשה את כל מה שעולה על רוחי, ולא אעיז להתחשב בו, הוא ישכח ממני בסופו של עניין. לא אכפת לי שמישהי אי פעם בגדה בו.
"האהבה אכזרית, אם תרצה בזה או לא."
טוב! ב4 למרץ, אני הולכת לחגוג חוקיות בסביבה מגניבה עם חברות וחלק ממשפחתי!
אנחנו הולכים למסעדה יפנית כי לאכול סושי זה הכי שיק (:
שיהיה לכולם לילה טוב ^^