כאילו זו הפעם הראשונה.

כאילו זו הפעם הראשונה בה ראיתי אותך, אך מעולם לא הבחנתי בזה.

לראשוניות תמיד הייתה חשיבות בעייני. האהבה הראשונה, הנשיקה הראשונה, המבט הראשון, שברון הלב הראשון, הפרידה הראשונה וכו'.

לראשונים יש מקום בפסגה. אולי לפעמים הם לא נחשבים למנצחים אבל הם זוכים להגיע למקום ולגלות את הסוד הטמון בו.

הם זוכים לדפוק על שערי השמיים ולהיות מאושרים לרגע קט.

ככה אני הרגשתי כאשר פגשתי בו. ילדון קטנטן בן חמש עם עיינים חומות ונעימות, חיוך קורן, ומבט שגורם לכל אחת להתאהב בו.

ואני ילדונת קטנה שלא הספיקה לומר ללמוד דבר בחייה, לוחשת לאוזנו בעדינות "אהבה" והוא מחייך אליי חיוך לא ברור.

הימים בהם היינו ביחד בגן וכולם לעגו לנו כשהחזקנו ידיים בדרך הביתה, החיוכים הקטנים והמביכים שהחלפנו בינינו.

בייחוד זכרתי את היום בו נרדמתי מאושרת יום אחרי כן עם השמיכה האדומה שלי ואמא חיבקה אותי בבוקר אחרי כן

משום שלא יכולתי להפסיק לחייך.

לאחר מכן היינו אמורים ללכת ביחד לאותו בית ספר ושם הכל השתנה.

רבנו, הוא כעס עליי מאוד. התברר לי בהדרגה שאפילו לא רצה ללכת איתי לאותו בית ספר.

במשך הזמן התגלה שהאהבה שלי כלפיו הייתה חד צדדית, הוא לא חיבב אותי במיוחד.

בכל אופן, מה שחשוב כאן היא הראשוניות.

האהבה הראשונה שלי לא נגמרה כמו בסרט עם האפי אנד, היא גם הייתה חלק גדול מאוד מהחיים שלי כרגע.

אין לי אף אחד בחיי, אני לא אוהבת כמו שזה יכול להישמע.

אחרי הכל,

כאילו זו הפעם הראשונה שאני בוכה בגללך.