Remembering Sunday.

הלבד איתי ביחד, 
והלבד איתי לחוד
תמיד רוצה לגעת
וללכת לאיבוד

מסתכל עמוק כמו מחט,

דוקר חזק כמו סכין,

ומכאיב חזק בלי פחד

אבל אוהב אותי תמיד.

אוהב אותי יותר ממך

אוהב יותר מאותך את עצמך

וכל הלבד אותי עוטף חזק, מלטף ומחבק ואז עוזב וחוזר למחרת

ולי לבד, לבד בלי הלבד

ורוצה לגעת לחבק ולדעת

שהלבד איתי לעד

כאן בצד, שוכב ליד, רוצה מיד, ומחכה בסבלנות.

יצאת לטיול, לקחת מזוודה, יצאת לטיול ולקחת אותי איתך

ובתוך המזוודה, נמצא כל מה שאתה

וכל הלבד, נשאר לבד

וכל הלבד תמיד חושב על הביחד

וכל הלבד תמיד רוצה לבד.

וטוב לי ביחד

ורע לי לחוד

וטוב לי לגעת

ללכת לאיבוד

הלילה בא, הוא לא נרגע

מחפש אשמים, ואולי זה אתה?

וכל הלבד הזה שלו תמיד מרגיש לו טוב, כי הוא יכול לבד

ומה זה רע? או שאולי פשוט זה לא נורא?

ואולי עוד פעם אחת תשתנה התמונה?

ומה זה רע?

והלבד שלי לחוד, הלבד שלי ביחד...רוצה ללכת לאיבוד, רוצה לגעת לא לדעת, והולך הלוך ושוב ולא יודע מה לחשוב,

והלבד שלי לבד....

כשהלבד שלי ביחד.