היום הלך ממש טוב! צמתי כל היום.
היה ממש כיף לצום. בצהריים התחמקתי, אמרתי לאבא שאני לא אוהבת אורז עם עוף ושאכלתי, וששאלו אותי מה אכלתי אמרתי שאכלתי קלמנטינה, קורנפלקס דליפקאן ונודלס.. חחחחחחחחחחחחחחחחח. נודלס בתחת שלי. איכ.
לא הרגשתי רעבה כל היום אפילו קצת, היה ממש ממש קל, אח"כ הלכתי לפסיכולוגית והיא אמרה שאני נראית חיוורת, אז אמרתי לה שזה כתוצאה מכך שאני בקושי יוצאת מהבית.
היא נתנה לי מס' משימות:
1. להתחיל להוציא את הכלבה באופן קבוע- זה טוב בשבילי, כי אז אני יוכל לשרוף יותר קלוריות, וגם לצאת לסיגריה. הכלבה רצה מהר מהר.
2. להתחיל לכתוב סיפור, כדי שהיא תוכל להבין ממנו מה המצב הנפשי שלי.
3. לקנות לעזאזל ג'ינסים לבית ספר. אני לא הולכת לבית ספר כי אני מפחדת שיראו שהשמנתי מהאשפוז. היא אמרה שאני חייבת ללכת כשאני נראית כמו בת אדם, ולא להסתובב עם החולצות של אבא שלי כמו שאני עושה.
היה כיף אצל הפסיכולוגית, אני מחבבת אותה, חוץ מדבר אחד: יש לה חתולים בבית, ואני ממש אוהבת חתולים. לקחתי גור חתלתול בן כמה שבועות להחזיק עליי, ליטפתי אותו והכל במשך 45 דקות, יש בעיה אחת: אני אלרגית לחתולים, ואחרי שעה שאני מלטפת חתול אני מתחילה להתעטש, להיות מנוזלת ולדמוע. היום העין שלי אפילו התנפחה.
זה סבל ממש גדול, אבל אני לא יכולה להגיד לא לחתול, כי הוא ממש חמוד, וגם כי אני מתביישת מהפסיכולוגית.
אחרי הפסיכולוגית הלכתי עם אמא לקניון, והיא קנתה לעצמה בגדים. אני הייתי אמורה לקנות ג'ינס לבית ספר, אבל לא קניתי כי לא הרגשתי טוב בגלל הסיפור עם האלרגיה לחתול. אחותי הקטנה אכלה נקניקיה בלחמניה, איכ, ואחותי השניה אכלה קרפ צרפתי, איוווווו. אני לא מבינה איך מוכרים לאנשים את הרעל הזה. הכי נוראי זה, שזאת שהכנינה את הקרפ הייתה ממש שמנה. היו לה מס' סנטרים, הבטן שלה נשפכה לכל הצדדים והג'ינס שלבשה היה קטן עליה במס' מידות.
אני לא מאחלת לעצמי להגיע למצבה. עדיף לא לאכול כל החיים, ולא להראות ככה.
טוב, העיקר שהלך לי טוב היום, אני מרוצה.
הכי חשוב! היה לי קקי היום, אפילו שלא אכלתי כלום- כי שתיתי מספיק. איזה כיף! עכשיו אני אלך לעשות את הקלטת של החצי שעה ספורט.
לסיכום:
צום נוזלים.
קקי.
קלטת עיצוב.
שווה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
