"היום הוא היום הראשון בשארית חיי"

זה הכעס והעצבים,

אלא שגורמים לך להרגיש כל כך עוצמתי.

זה לבכות בפאניקה,

ומידי פעם לשחרר צעקה,

ולשבת ולאחוז חזק חזק בפצעים,

ולא ולשחזר כל פרט,

ואז בסוף,

מגיע השקט.

וזה לא שהכעס מתמוסס לו,

זה בא בבום,

ופתאום אתה מבין איך העצבים מנגנים עליו את מנגינתם.

ואז מגיעה הצלילה,

ארוכה ארוכה וסורקת מחשבות.