פלפל ללפלף

היום עשיתי את הבלתי יאומן. לא צלחתי את המיסיסיפי, לא כבשתי את פסגת האברסט ולא ביטלתי את השלום עם ירדן רק בשביל הריגוש של להתגנב ולהציץ בסלע האדום. היום פניתי ל-30 בחורות זרות בקניון עזריאלי וביקשתי מהן לרשום את מספר הטלפון! הרוב הגיבו בשוק, הרבה מהן פשוט לא התייחסו או הסתובבו והמשיכו ללכת, וכמה מהן שאלו בתדהמה "למה?", חלקן בנימה בוחנת, כך שבמצב אחר לפחות מהן הייתי מוציא מספר טלפון. אבל נשארתי מכוון מטרה. התלווה אליי חבר, שעשה זאת לפני, וכל העסק לקח פחות משעה, בערך 20 דקות נטו לפנות ל-30 בחורות בסך הכל.

הוצאתי 0 מספרי טלפון, אז מה הייתה המטרה? זה די ברור: לכבוש פחד. הקוף הישן היה רואה בחורה שמוצאת חן בעיניו וישר מתחיל לתת תירוצים: אחת כזאת בטוח לא פנויה, לא רוצה להביך אותה/אותי/את החבר בלב הקניון, אולי פעם אחרת וכו'.. אבל הקוף החדש למד שאם באים בגישה פוזיטיבית, אפשר לעשות הכל.

השלב המפחיד לא היה ביצוע המשימה עצמה, זה כשלעצמו היה מעניין - כמו משחק. השלב הבעייתי הוא גיוס הכוחות הנפשיים לגשת. אני אתפדח, אעשה מעצמי ומחברי צחוק, היא בטוח תגיד לא, היא בטח ממהרת ואין לה זמן עכשיו - כל אלו הם נחלת העבר. הקוף הישן כבר לא גר כאן יותר :)

ועוד אנקדוטה לסיום: אתמול תפסתי אומץ והרמתי טלפון ל"דנה" רנדומאלית ששליתי מספר טלפונים. "שלום" אמרתי. "אני מחפש המצלה לסרט טוב. ראית משהו טוב לאחרונה?". כמובן שהיא הוכתה בשוק, ולא רצתה לענות עד שאזדהה. אבל עודדתי אותה לשיחה קצרה על סרט כזה ורק בסוף הזדהיתי כסוקר אנונימי בחברת "שקר כלשהו". היה משעשע ומפתיע כאחד.