גוסטב אשר היתעורר ראשון היתלבש ויצא מחדרו. מגרד בראשו הוא הבין כי הוא רעב מעט. לשמע השקט

שעמד בתוך הדירה והדלת הפתוחה של חדרו של גיאורג הוא הסיק את המקנה כי אף אחד עוד

לא היתעורר וגיאורג עוד לא חזר מבילוי הלילי שלו. יוצא לעבר המטבח הוא הביט על השעון שהראה

שמונה בבוקר. מצחצח שיניים ועושה דוש קר הוא היתעורר לגמרי. יוצא למטבח הוא הבחין בטום שישב

על הספה חצי רדום.

"מה אתה עושה בשעה כזאת מוקדמת כאן?", הוא שאל אותו.

"לילה לא שקט עבר עליי", אמר טום ונאנח, "חלמתי הרבה דברים שלא הייתי אמור לחלום"

"ביל?", שאל גוסטב.

"כן ביל...", אמר טום קם מהספה וצועד לעבר המקלחת.

"אני מרחם עליו, קשה לו", אמר גוסטב והביט לעבר הריצפה ואז שוב החזיר את מבטו לעבר טום.

"יותר נכון אתה צריך להירחם עליי", ענה טום מיישר את הבוקסר שלו מעט.

"וזה למה?", שאל גוסטב מרים גבה.

"כי אני עוד לא היתעוררתי, ואתה מכין לי קפה", אמר טום בגאווה.

"אולי תכין לעצמך פעם אחת בחיים?", שאל גוסטב מעוצבן מעט מזה שטום לעולם לא עושה כלום.

"לא, אני מפונק מדי!", הוא אמר עם חיוך על פניו.

"טום אתה צריך בחורה שתעשה את זה...", אמר גוסטב.

"או וזה מה שאני יעשה אחרי שאשתה את הקפה. ואתה זקוק לבחורה לא פחות ממני", טום קרץ

לעבר גוסטב ונכנס למקלחת. פושט את הבוקסר הוא היתקלח במהירות, וציחצח את שיניו.

יוצא עטוף במגבת הוא ראה את גוסטב יושב על אחד הכיסאות שותה קפה ועוגיות חמאה נמצאות על השולחן.

מצד שני הוא גם הבחין בכוס נוספת העמדה עליו. מתקרב הוא ראה את הקפה שלו.

"איזה חמוד, הכנת לי קפה! תודה מאמי", אמר טום ושלח לגוסטב נשיקה באוויר.

"לך מטומטם אחד", אמר גוסטב מגלגל את עיניו. טום לגם מהקפה וצעד עם הכוס לחדרו.

מתלבש, הוא לבש ג'ינס רחב, חולצה לבנה. הוא שם סרט שחור על ראשו ולאחר מיכן

לבש מעל כוסע לבן של 'ניו יורק'. לובש נעליים לבנות גם כן הוא יצא מהחדר לוגם מהקפה

את השלוק האחרון.

"אז לאן אתה?", שאל גוסטב והביט עליו.

"לשרון, אני רוצה לדבר איתה...", אמר טום מחייך כולו.

"עלק לדבר, אני לא נולדתי אתמול!", אמר גוסטב.

"לא באמת, זה רק לדבר... אני לא כזה", אמר טום והזיז את הגבות שלו למעלה ולמטה.

גוסטב רק נאנח והינהן בראשו.

"ואם ביל יתעורר, תגיד שנוסעים לביקור הבית אחרי הצהוריים", הוא אמר ויצא מהבית.

תופס מונית ישר לאחר שיצא הוא נכנס לתוכה אומר את הכתובת לביתה של שרון.

מקווה כי ימצא אותה בבית בשעה הזאת.

גוסטב המשיך לבשת במטבח, שואל את עצמו למה הוא צריך את כל זה.

מסיים את הקפה ואת כל העוגיות שהיו על השולחן הוא נאנח שוטף את הכל הוא שם הכל

במקום. מרגיש הרגשה רעה מעט שעוברת בגופו. הוא היתיישב על הספה מוצא עוד קצת שקט.

פותח את הספר אשר היה בעמודים האחרונים הוא קרא אותם ברצינות רבה.

גוסטב סיים את הספר ונאנח. הוא הוריד את משקפיו ושיפשף את עיניו שהיתעייפו מעט.

סוגר את הספר הוא הביט עליו בחצי חיוך. קורא על הכריכה שלו

'ג'.ד. סלינג'ר-התפסן בדשה-השיפון' הוא העביר את ידו על הכריכה.

'הסופר גאון' הוא חשב לעצמו מניח את הספר על השולחן הקטן ומביט לעבר המסדרון שביל יצא ממנו.

ביל נעמד באמצע הסלון משלב את ידיו.

"בוקר טוב", הוא אמר ולאחר מיכן פיהק פיהוק גדול.

"בוקר, איך אתה מרגיש?", שאל גוסטב מביט על ביל מחצי מבט.

"שאני עומד למות עוד רגע", אמר ביל ועיקם את פניו, "ואיפה טום וגיאורג?", הוא המשיך לאחר מכן.

"גיאורג עוד לא חזר וטום נסע לשרון", ענה גוסטב.

"אז יש ביניהם בכל זאת משהו...", אמר ביל וחייך חיוך מאולץ.

"לא יודע, מה שכן החברה שלה חמודה", אמר גוסטב.

"באמת? מי?", שאל ביל מופתע לגמרי היתיישב על השולחן מול גוסטב והזיז את הספר לצד.

"קאטי אחת, אתה לא מכיר", אמר גוסטב ולקח את הספר לידו.

"יפה יפה גוסטי, ומה סיימת לקרוא את הספר?", שאל ביל.

"כן הגיע הזמן!", ענה גוסטב גאה בעצמו, "והוא דווקא מאוד מעניין, הייתי ממליץ אילו היית

קורא ספרים", הוא אמר וגיחח לעצמו, "אבל במחשבה שניה אתה לא חכם מדי בשביל זה", הוא המשיך.

ביל שהביא לגוסטב מכה ברגל קם מהשולחן.

"ועל מה זה היה?", שאל גוסטב משפשף את רגלו.

"על החוכמה שנוזלת לך כבר מהאוזניים, תקף משהו לנגב" אבל ביל וצעד לעבר המקלחת.

נכנס אליה הוא הביט במראה. הוא ניראה עייף ושבור. שוטף את פניו ואת גופו הוא היתיישב בתוך

המקלחת על הריצפה. מים קרים פגעו בגופו בחוזקה. הוא החזיק את ראשו בידיו

מנסה לחפש קו מחשבה שפוי בראשו. הוא ניזכר באתמול, בכל רגע שהיה לו עם אליס.

מנסה להוציא את עצמו צודק אך ללא תוצא. הוא הרגיש עם עצמו רע, הוא לא הספיק לשנוא

את עצמו על כל רגע שעבר בחייו. אך אם זאת אליס השכיחה ממנו את הכל, את כל הכאב,

את כל הזיכרונות. היא הייתה כמו אלוהים לרגע, ששיחררה אותו מעונשו וחטאיו.

ביל נשם עמוק, הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו. שיערו נפל על פניו וכיסה אותן. דמעות

וזעקות כאב רצו לפרוץ מגופו אך ללא הצלחה. תופס את עצמו בידיים הוא קם מכבה את המים

הוא יצא. הוא עטף את עצמו במגבת, מוחק עם כף ידו את האדים שהיתאספו על המראה

הוא הביט על עצמו בפעם האחרונה.

'הכל יהיה בסדר, הכל יהסתדר' הוא חשב מחשבת עידוד וחייך חיוך עקום.

'אני יעשה את זה, אני חייב לעשות את זה' הוא המשיך לחשוב.

מחזיק את ידו באגרוף ומרפה אחרי שניה. הוא פתח את הדלת יוצא נותן לכל האדים

שהיתאספו לפרוץ החוצה. גוסטב כבר לא היה בסלון. ביל יכל לשמוע את המוזיקה מחדרו.

דיסק מטאליקה היתנגן אצל גוסטב. עובר ליד הדלת שלו הוא פתח אותה.

גוסטב שכב על המיטה מביט על התקרה.

"רוצה לבוא איתי?", שאל ביל.

"לאן?", שאל גוסטב מופתע מרים את גופו מהמיטה.

"לאמילי, היא משתחררת היום", אמר ביל בשקט והוריד את מבטו.

"אתה בטוח בכך?", שאל גוסטב קם מהמיטה לגמרי.

"בזה שהיא משתחררת?", שאל ביל והרים גבה.

"לא בזה שאתה רוצה ליראות אותה...", אמר גוסטב. ביל הינהן בראשו.

"אז לך תתלבש, עוד מעט נצא. להיתקשר לכריס?", שאל גוסטב.

"לא, היום אני רוצה לנסוע במונית", אמר ביל. נכנס לחדרו הוא פתח את הארון.

מוציא חולצה לבנה ארוכה וצמודה הוא לבש אותה. מחפש אחרי ג'ינס חדש

שקנה אתמול. הוא לבש אותו, שם חגורה אשר לא עזרה בגרוש ומכנסו ניראה נפול מעט

חושף בוקסר של 'קלוין קליין'. מסרק את שיערו הוא לבש כובע לאחר מיכן.

לובש נעלי ספורט הוא הביט במראה. הוא ניראה רגיל לגמרי, שבור מעט ועייף.

יוצא מהחדר הוא וגוסטב יצאו מהבית.

"טום!", צעקה שרון שראתה אותו בכניסה. קופצת עליו בחיבוק טום היה מופתע אך חיבק אותה חזרה.

שרון במהירות הכניסה אותו לביתה. שיערה היה אסוף בגולה, ורק כמה שיערות יצאו מהמקום וגלשו

על פניה. היא הייתה עם איפור קל על פניה. היא חייכה חיוך רחב. לבושה בשימלה אדומה.

"את הולכת לאנשהו?", שאל טום והביט עליה חוקר אותה מכף רגל עד הראש. משחק עם הסיידליפ שלו.

"לא, האמת שכבר חזרתי. כמעט 12. הייתי בראיון לאוניברסיטה", היא הכריזה בגאווה.

"ומה אמרו לך?", שאל טום וחייך.

"התשובות יגיעו בדואר עוד שבוע...", שרון היתלהבה כל כך וצעדה לעבר הסלון בקופצניות יתר.

"דרך אגב אתה רוצה לשתות או לאכול?", היא שאלה אחרי שניה.

"האמת שאני בעד בירה, יש לך?", שאל טום לא מפסיק להביט עליה.

"לא, אבל יש לי יין איכותי. ואפשר לגוג את כך שיצאתי מהראיון בשלום", היא הכריזה זאת.

רצה לעבר ארון זכוכית שעמד בסלון היא הוציאה בקבוק יין אדום שעליו היה רשום "קברנה סוביניון"

היא שמה אותו על השולחן בסלון והוציא שתי כוסות גדולות של יין.

"את לא מנסה לשכר אותי?", שאל טום צועד לעבר הספה ומתיישב.

"אולי...", ענתה שרון בקול ילדותי והתיישבה לידו מוזגת את היין. שותים כמה כוסות טובים

שרון התחילה להרגיש את הקלילות והסיחרור הנעים. טום הביט עליה בחיוך.

"את ניראת נהדר", אמר טום והיתקרב אליה קצת.

"לא, זה רק שאתה מנסה להתחיל איתי", הכריזה שרון וצחקה.

"אני רק ממשיך את מה שאת התחלת", הוא אמר לה.

"סליחה?", שאלה שרון ועשתה מבט מופתע.

"הנשיקה... זוכרת?", אמר טום משחק עם הסיידליפ ומעביר את עיניו למחשוף קטן

שהיה על השימלה וחשף קצת מהחזה של שרון.

"אהה הנשיקה, הנשיקה הייתה פשוט...", היא ניסתה להגיד אך ללא הצלחה.

טום השתיק אותה. הוא נשק לה על שפתייה, והנשיקה גלשה באיטיות לנשיקה צרפתית.

משכיב אותה על הספה בעדינות הוא עלה עליה. עובר עם ידו על מותניה. מפסיק לאחר זמן

מסויים הוא הביט על שרון שפתחה את עיניה והביטה לעיניו.

"נהדרת", היא סיימה את המשפט שרצתה להגיד ונישקה את טום שוב.

טום הרים אותה בידיו ולהפתעתו היא הייתה קלה כנוצה. מחפש אחרי חדר שינה

ראשון הוא נכנס אליו והפיל אותה על המיטה.

"זה לא החדר שלי", הכריזה שרון והביטה מסביב.

"זה משנה?", אמר טום שעצר מעיסוקו והביט עליה.

"במחשבה שניה לא כל כך...", שרון צחקה מחוזקה. טום נישק את צווארה מוריד

באיטיות את השימלה. שרון הייתה ללא חזיה ורק תחתון אדום העשוי מטחרה היה על גופה.

שרון הורידה באיטיות את חולצתו. טום נשאר עם הכובע על ראשו.

"תגיד את מוריד אותו בכלל?", שאלה שרון בסקרנות והצביע על הכובע.

"רק כאשר אני הולך לישון", אמר טום וחייך. שרון לא אמרה דבר היא הורידה את הכובע

של טום ולאחר מיכן את הסרט שהיה על ראשו. הראסטות של טום נפלו על פניו

והוא העיף אותם לאחור. שרון ציחקקה לעבר המראה הפרוע שלו מתחילה לפתוח את המכנס.

טום לא אמר דבר ולא היתנגד. מנשק את גופה הוא הוריד את התחתון שהיה על גופה.

מתענג על גופה מרגע לרגע. מתהפכים אחד עם השני ומתנשקים בלהט הם לא ידעו

כמה זמן עבר עד שנפלו אחד ליד השני במיטה שהייתה מבולגנת לגמרי.

טום הבחין בפלאפון שכניראה נפל מהמכנס ושם אותו על השידה.

מביט על שרון הוא חייך.

"אז את לא טובה רק בנשיקות", הוא הכריז וחייך מלטף את גבה.

"למה חשבת שאני אהיה גרועה?", שאלה שרון בהפתעה.

"האמת שלא יודע, את לא ניראת אחת שמתפרעת. את יודעת...", אמר טום ושרון

הביאה לו מכה קטנה. טום רק גיחח מהכאב וקם מהמיטה.

"אני כבר חוזר", הוא אמר ויצא מהחדר נכנס לתוך השירותים. לאחר שניות מספר

הפלאפון שלו צילצל ושרון ללא ברירה ענתה.

"טום זאת כריסטין! אני מאוד מצטערת אבל אני אוהבת אותך ואני רוצה ליראות אותך,

בבקשה תסכים להיפגש איתי, יש לי הרבה על מה לדבר איתך!", נשמע קולה של בחורה מהצד

השני.

"סליחה?", פיתאום שאלה שרון בהיתפלאות ניזכרת בכך שאפילו לא אמרה 'הלו'.

"סליחה זה טום?", שאלה כריסטין.

"ומי את בדיוק?", שאלה שרון מרגישה את הזעם עולה בגרונה.

"אלוהים, אני מצטערת. כניראה זאת טעות", אמרה היא במהירות וניתקה. שרון נישארה

עם הפלאפון בידה וברקע נשמע צליל חיוג. מכבה את הטלפון היא שמה אותו על השידה

וקמה מהמיטה מתחילה להיתלבש. טום שהופיע לפתע היתקרב אליה.

"היי למה את מתלבשת?", הוא שאל עוטף את מותניה עם ידיו אך שרון היתרחקה ממנו.

"אל תיגע בי!", היא אמרה.

"מה? איזה שד נכנס בך?!", שאל טום מופתע לגמרי.

"איזה שד נכנס בי? אותו השד שהאמין שאתה באמת יכול להרגיש משהו. בהתחלה תסדר

את החיים של עצמך עם כל האהבה שמסביב ואז נדבר", אמרה שרון שמה את השימלה.

"מה? אני לא מבין על מה את מדבר!", הרים טום את קולו.

"אתה לא יודע על מה אני מדברת, אז תגלה בעצמך. אתה מספיק חכם בשביל זה!"

"לא אני! אולי את מוכנה להסביר לי מה קרה!", צעק טום.

"מי זאת כריסטין?!", שאלה שרון.

"איזו כריסטין? על מה את פאקינג מדברת?", שאל טום מופתע לגמרי.

"אני מדברת על אותה הבחורה שלפני כמה דקות היתקשרה אליך והכריזה שהיא

אוהבת אותך ורוצה להיפגש אותך", אמרה שרון נאנחת ומתיישבת על המיטה

עם מבטה מושפל על הריצפה. היא לא האמינה כי היא נפלה במלכודת הזאת.

טום לבש את הבוקסר שלו ואת המכנס.

מתיישב לידה הוא נגע בכתפה.

"אל תגע בי", אמרה שרון בשקט, "אני עוד האמנתי לך", היא המשיכה.

"אבל באמת לא שיקרתי לך", הוא לקח את הפלאפון מביט על המספר שהופיע עליו.

"אפילו תראי הטלפון שלי לא ברשימות שלי, אני לא מבין ממה את כועסת. זאת עוד מעריצה

אחת מהאלף שמתקשרת ומכריזה על אהבתה כלפיי", הוא אמר ונאנח.

"אז למה היא מבקשת זאת כאילו שכבר נפגשתם?", שרון שאלה בשקט. טום לא רצה

לענות, אך עם זאת הוא לא רצה לשקר.

"כי לפני שנה היה לי משהו חד פעמי במלון איתה... אבל זה נגמר", אמר טום וסובב

את ראשה של שרון אליו. מביט לעיניה שרון הורידה את מבטה.

"אז אני גם משהו חד פעמי", היא אמרה בשקט.

"לא, את לא משהו חד פעמי. אני לא שיקרתי לך כאשר אמרתי שאת מוצאת חן בעיניי", אמר טום.

"אני באמת מרגיש זאת, ואני באמת לא רוצה להפסיק זאת כאן ועכשיו. את צריכה להאמין לי", הוא המשיך.

שרון הביטה עמוק בעיניו של טום רואה כי טיפת אמת יש בדבריו.

"אני מאמינה לך...", היא לחשה וטום נשק על שפתייה קלות.

גוסטב וביל נכנסו לתוך בית החולים. עוברים ליד בית הקפה ביל הביט פנימה. אליס עמדה שם

מדברת עם לקוחה ולאחר שסיימה הבחינה בביל. היא השפילה את מבטה והיסתובבה ללכת.

"למה את לא נירגשת כל כך עכשיו?", שאל לפתע מלצר בגילה לאחר שראה את ביל.

"מה אכפת לך?", שאלה אליס עצבנית מדי.

"לא יודע. זה פשוט מזכיר מצב של סקס גרוע", המלצר גיחח ואליס הביאה לו כאפה בתשובה.

"אבל שכחתי, את עדיין בתולה!", הוא המשיך מקבל עוד מכה ממנה.

"בוא נמשיך...", אמר גוסטב בשקט מעיר את ביל ממחשבותיו. צועדים לעבר המעלית

הם נכנסו אליה. לאחר שצעדו לפנימית ב' המזכירה בירכה אותם לשלום.

גוסטב וביל צעדו בשקט לעבר הדלת. לפני שביל פתח אותה גוסטב עצר אותו.

"מתי אתה מתכוון להגיד לה?", הוא שאל את ביל. ביל נאנח והביט על גוסטב.

"אני מקווה שבקרוב", הוא אמר בשקט ופתח את הדלת. אמילי כבר ארזה את חפציה

ולבשה ג'ינס וחולצה ארוכה שאימה הביאה לה. רואה את ביל היא חייכה אליו.

מתקרבת ומחבקת אותו חזק.

"סוף סוף אני יכולה להרגיש אותך באמת!", היא אמרה מרוב האושר וביל חייך.

אמילי הביטה עליו ונשקה על שפתיו אך ביל היתרחק אחרי שניה.

"איך את מרגישה?", הוא שאל וחייך חיוך קטן.

"יותר טוב, החום ירד לי לגמרי. ורק השיעול וכאב גרון קל נשאר", אמרה אמילי.

"ואיך אתם בנים?", היא אמרה שוב חוזרת אל המיטה וממשיכה לארוז.

"יותר טוב מכולם", אמר גוסטב ובתשובה אמילי צחקה.

"אני בסדר", אמר ביל בשקט והיתקרב אליה. מחבק אותה סביב מותניה

הוא נשק לצווארה.

"אני שמח שאת מרגישה יותר טוב, אבל היום לא יצא לנו להיות ביחד", אמר ביל.

"למה?", קולה של אמילי נשמע נעלב.

"אני נוסע הביתה", אמר ביל בשקט, "אני נוסע לנוח קצת מהכל", הוא המשיך.

אמילי לא ענה היא רק שוב היסתובבה אל ביל וחיבקה אותו חזק.

"אני אוהבת אותך", היא לחשה לו לאוזן נושכת אותה קלות.

"אני גם", ענה ביל בשקט וליטף את שיערה. גוסטב רק הביט על הכל מהצד.

נדהם איך הכל מסתדר.

"בוקר טוב מתוקה שלי", לחש גיאורג מלטף את שיערה הבלונדיני של קיילי באיטיות.

קיילי פתחה את עיניה החומות והביטה על גיאורג. מתמתחת על המיטה היא חייכה חיוך מנצח.

"בוקר טוב", היא אמרה בפיהוק, "מה השעה עכשיו?", היא שאלה והביטה בו.

"כמעט שתיים בצהוררים, השעה לקום!" הכריז גיאורג נושק לה ויוצא מהמיטה מתחיל להיתלבש.

"אתה ממהר?", שאלה קיילי ונשכבה על הצד נשענת עם ראשה על ידה ומביטה בו מרימה גבה.

"כן, ביקור משפחות כזה", הוא אמר מחייך.

"ואני ציפיתי לעוד יום איתך...", אמרה קיילי בקול סקסי ומפתה, ואף ילדותי מעט שגירה את גיאורג.

סוגר את החגורה על מכנסיו הוא קפץ על המיטה תופס אותה ומרים אותה אליו.

"אני מבטיח לך פיצויים", הוא אמר ונשך לה מעט את הצוואר עובר לנשיקות עדינות.

קיילי רק חייכה וחיבקה אותו חזק. מתנשקים מעט זמן היא לבסוף כמה מהמיטה.

"טוב, איפה השימלה שלי?", היא שאלה מביטה על גיאורג עטופה בסדין לבן.

"ניראה לי שאיפה שהשארת אותה אתמול...", אמר גיאורג וגיחח.

"אתה לא מתכוון שהשארתי אותה ליד הבריכה?", היא אמרה ופתחה את עיניה לרווחה. גיאורג

רק הינהן בראשו וגיחח. קיילי נאנחה.

"אז אולי בטובתך תביא לי אותה?", היא ביקשה ממנו.

"האמת שאין לי כוח...", גיאורג ניסה להתגרות בה. קיילי שלבה את ידייה עושה פרצוף רציני.

"אפילו אל תחשבי על זה שאני יביא לך אותה", אמר שוב גיאורג.

לבסוף קיילי חשבה לשניה.

"אז אתה יודע מה?", היא שאלה אותו ולאחר שניה הורידה את הסדין מגופה שהיה ערום לגמרי,

"אני אלך לקחת אותה בעצמי!", היא הכריזה וצעדה נחושה בדעתה לכיוון הדלת.

"מה ככה? את משוגעת?!", גיאורג קם וחסם לה את הדלת שניה לפני שפתחה אותה.

"כן, משוגעת עלייך", היא אמרה, "ועכשיו תביא לי ללכת לקחת את השימלה", היא אמרה.

"לא, אני כבר אלך להביא אותה לבד. בנתיים תסדרי את עצמך", אמר גיאורג נשבר.

קיילי חייכה חיוך מנצח ונשקה לו צועדת ערומה לעבר המקלחת ומגרת בראשה כאשר שיערה

היה לכל הכיוונים. לאחר שסיימה היא נכנסה וראתה את גיאורג מחזיק בשימלה, בתיק שלה

ואף בהלבשה התחתונה שהייתה עליה.

מתלבשת, גיאורג הביט עליה יושב על המיטה.

"קרה משהו?", היא שאלה לאחר שסיימה והביטה עליו.

"לא זה פשוט שאת... את מדהימה", הוא אמר וקיילי קפצה עליו מפילה אותו עם גבו על המיטה

ומנשקת אותו. מתארגנים הם יצאו מהבית וצעדו לעבר הלימוזינה שחיכתה להם ביציאה.

מתיישב בה הם נסעו בין כל הרחובות עד לביתה של קיילי. מנשקת את גיאורג נשיקה ארוכה לפרידה

היא יצאה מהלימוזינה. סוגרת את הדלת היא היתקרבה לכניסה לדלת הבניין כאשר גבר גבוה

עם מעיל עור שחור עצר אותה. סוגר עליה.

"מה יש לנו כאן", הוא אמר בחיוך זדוני וחסם לה את הדלת עם היד.

"ג'ייסון עזוב אותי!", צעקה קיילי.

"לא, אחרי מה שעשית לי... לא ניראה שאני יעזוב אותך וגם כן אני רואה שמצאת לעצמך

חתיכת מחזר!", הוא אמר מגביר את קולו ומלטף את שיערה של קיילי. זה העביר בה סלידה וגועל.

גיאורג שהבחין בכך יצאה במהירות מהלימוזינה.

"עזוב אותה!", הוא צעק והיתקרב לעברו מחזיק את ידו באגרוף. קיילי היסתובבה ורצה לגיאורג.

"אני? אני לא עשיתי כלום... ומי אתה בכלל שתגיד לי מה לעשות?", הוא אמר מתקרב אליו

מכניס את ידו לכיס כאילו שהוא מחפש אחרי משהו.

"זה לא עניינך ג'ייסון", אמרה קיילי וניצמדה עוד יותר לגיאורג. היא פחדה ממנו.

ליבה פעם במהירות והיא רעדה כולה. היא הכירה אותו, בכל זאת הוא והיא גרו שנה וחצי ביחד.

מבוגר ממנה בשלוש שנים, עבריין מגיל צעיר. היא ברחה ממנו מקווה כי הוא לא ימצא אותה לעולם,

והיא לא תיראה אותו עוד. היא לא הבינה איך אחרי ארבע חודשים הוא מצא אותה.

"זה דווקא כן ענייני, את ברחת ממני בלי להודיע בלי להיתקשר. אפילו מכתב מזויין לא השארת!", הוא היתפרץ

בצעקה בזמן שטיפות רוק יצאו מפיו וזה ניראה מגעיל.

"זה מגיע לך! אחרי כל הגיהנום שעברתי!", אמרה קיילי על סף דמעות.

"בואו גיאורג, אין לנו מה להמשיך לעמוד כאן", היא אמרה והחזיקה בידו מושכת אותו לכניסה לבניין.

"לא דווקא יש", אמר ג'ייסון תופס בידה וקורע את האחיזה שלה ושל גיאורג.

הוא הפיל אותה על הריצפה נעמד מולה.

"זונה מזדיינת!", הוא צעק וחייך חיוך רחב יותר, "אני יהרוג אותך כלבה!", הוא המשיך.

מוציא באיטיות את ידו מהכיס. גיאורג שלא יכל לסבול זאת קפץ עליו מביא לו אגרוף ואף לאחור אחרי

שניה. ג'ייסון היתוסבב אליו בחוזקה ודחף אותו לקיר אחרי שהתעושש מעט. גיאורג נזעם עוד יותר,

לעולם הוא אינו הרגיש כל כך פוחד. קופץ על ג'ייסון שוב ומעיף את ידו באוויר ג'ייסון הוציא את ידו במהירות

מהכיס. גיאורג הרגיש כאב חד בתוך גופו. מביט למטה הוא ראה את ידו של ג'ייסון אשר הוציא

במהירות סכין עם דם מוכתם עליו. מחייך ומסובב את הסכין בידו ליד פניו של גיאורג הוא דחף אותו על

הריצפה. מביט על קיילי הוא רק שתק ואחרי שניה התחיל לברוח.

קיילי רצה לעבר גיאורג. מחזיקה את ראשו היא הביטה עליו כאשר דמעות זולגות מעיניה.

היא שכחה מהפצעים על גופה.

"לא, זה בסדר... הכל יהיה בסדר!", היא אמרה מביטה עליו ומלטפת את פניו.

"שמישהו יקרא לאמבולנס!", היא זעקה בחוזקה. מחזיקה את ידו בפצע של גיאורג אשר היה

בבטנו, קרוב מעט למותן.

הנהג אשר יצא מהלימוזינה לשמע המתרחש הביט על גיאורג מוציא טלפון נייד הוא חייג

מהר והזמין אמבולנס בדחיפות. אנשים שעברו ברחוב התחילו לאט לאט להיתאסף ליד.

הצפירה של האמבולנס כבר נישמעה קרוב. קיילי המשיכה להחזיק אותו. הנשימה של גיאורג

הפכה לאיטית יותר ויותר. אפילו לא נשמעת.

"אל תמות בבקשה", היא לחשה לו נושקת לו במצח מביטה עליו, נזכרת בהכל. הכל עבר

בראשה, מהרגע הראשון שפגשה אותו. ידה המוכתמת בדם רעדה בחוזקה, גופה נהפך לקר

יותר ויותר. היא היתפללה כמו שלא היתפללה לעולם.

המשך יבוא...

הפעם אין ספויילרים

-לבקשת הקוראים השם של כריס, מי שדקר את גיאורג שונה לג'ייסון

עקב היתבלבלות שלהם עם הנהג. שזה שתי אנשים שונים לגמרי,

רק במקרה עם אותו השם.

כי עוד לא הספקתי לכתוב את כל הפרק,

אז מצטערת. אבל אני מאמינה שרק זה ישאיר אותכם במתח רב מאוד.

ואני מקווה שתאהבו את הפרק באמת.

אני השקעתי בו ופוסט הרבה מאמצים, רק בגלל העיצובים היתעכבתי קצת עם העידכון.

וזהו להיום, אוהבת

שלכם אני