"ביל בוא שב", אמר דיויד וסימן לו על הכיסא הריק שהיה לידו. ביל נאנח

והיתיישב אליו. עיניו כאבו מהדמעות אשר זלגו ללא הפסקה והוא רק ניסה כמה שיותר

שהכובע יסתיר אותן. גוסטב הביט עליו רואה כי אמילי לא לידו. נוגע בידו ביל הביט עליו.

גוסטב ראה בעיניו את הכל והבין.

"אז ספרי הכל מהתחלה ועד הסוף", ציווה דיויד וכולם הרימו את עיניהם לעבר קיילי.

"אני וגיאורג בילינו את הלילה וכאשר בבוקר הוא הסיע אותי הביתה נתקלנו באקס שלי.

ג'ייסון סטיבנס. הוא ואני נפרדנו לפני ארבע חודשים, יותר נכון ברחתי ממנו והתחלתי בחיים חדשים.

הוא אדם אלים, והוא הרים עליי את ידיו. קוויתי שאני לא יראה אותו עוד לעולם אך הוא מצא אותי.

בינו לבין גיאורג היתפתח סחסוך ולבסוף גיאורג קפץ עליו עם אגרוף אך ג'ייסון שלף את סכינו

ודקר אותו". אמרה קיילי.

"היה עד לכך?", שאל דיויד. קיילי הינהנה בראשה.

"נהג הלימוזינה", היא ענתה ולגמה מהתה שלה. דיויד חקר את הבנים. הם ניראו שבורים.

"טום יודע על כך?", שאל דיויד.

"לא הוא לא איתנו", ענה ביל והישתעל לאחר מיכן.

"טוב אז אני מצפה ממכם לא להישאר כאן היום. אני יהיה ליד גיאורג 24 שעות ביממה

ויודיע להוריו על הכל. אתם תמשיכו בחייכם כרגיל, ללא סיפורי תקשורת מיותרים.

גם ככה יש מספיק מהם. וזה נכון שאתם עושים ביקור בית?", שאל דיויד.

"כן, אני וטום רצינו לנסוע הביתה, אבל זה כבר לא בטוח", אמר ביל.

"לא! זה בטוח ועוד איך! אני רוצה שתנוחו. כי עוד שבוע וקצת אני רוצה להזכיר

לכם אתם נוסעים לישראל ואני מצפה מכולכם להיות במיטבכם. גם דיברתי עם הרופא,

הוא אמר שגיאורג מתאושש מהר מאוד.", הכריז דיויד עם חיוכו.

"אולי נבטל הכל?", שאל לפתע ביל.

"תגיד הישתגעת?! פעם ראשונה הופעה בישראל ואתה רוצה לבטל? אני לא מוכן לזה", אמר דיויד.

ביל וגוסטב ידעו שהוא אכזרי אך לא עד כדי כך. אבל בכל זאת הם כבר לא ידעו דבר

ורצו רק בטוב.

"רוצים להזמין משהו?", פיתאום נעמדה מולם מלצרית. דיויד הביט עליה וחייך.

וכך גם כל השאר. מבטו של ביל נותק לשניה. אליס הביטה עליו מחייכת חיוך מזוייף.

"אפשר סטייק עם אורז בבקשה?", שאל דיויד. אליס רשמה והיסתכלה על ביל.

"קפה גדול", ענה ביל וגוסטב וקיילי הזיזו את ראשם בשלילה מצביעים על מה שכבר עמד

על השולחן.

"אז כבר מגיע", אמרה אליס והיסתובבה ללכת.

"חמודה המלצרית הזאת", הכריז דיויד, "רק חבל שהיא צעירה ממני בכמה שנים".

ביל גילגל את עיניו. הם שתקו זמן מה ואז אליס חזרה עם מה שהוזמן. שמה את זה על השולחן

ביל הביט על ידיה הניראו מטופחות ומדהימות. הוא נזיכר בגופה. מעבירה את ידיה

חזרה ביל נגע בידה. אליס רק היסתכלה עליו בסלידה ולא אמרה כלום.

נכנסת את המטבח היא הורידה את הסינר והכובע.

"ולאן זה גברת צעירה?", שאל המלצר הצעיר.

"סיימתי את המשמרת להיום", היא אמרה וחייכה אליו.

"חבל, דווקא אחרי ששירתת את שולחן המפורסמים הזה", הוא אמר והתחיל לצחוק.

אליס לא יכלה לסבול זאת יותר. מתקבת אליו היא דחפה אותו לעבר הקיר והוא

ניתקל עם ראשו באחד מהסירים. תופסת בחולצתו היא היתקרבה קרוב קרוב עם פניה

לפניו.

"רק תגיד עוד דבר אחד ואתה תצטער על היום שבו נולדת!", היא אמרה לו.

"את ניראת יותר חושנית כשאת זועמת", אמר המלצר מתגרה בה ומתקרב אליה עם פניו,

"ולמה מה תעשי לי?", הוא המשיך. אליס צימצמה מעט את עיניה מרימה את רגלה

ושמה אותה בין רגליו. כאשר הברך שלה נמצאת לא רחוק מאיברו לפגיעה.

"רוצה ליראות?", היא שאלה אותו וחיוך נפרס על פניה.

"בעונג רב", הוא ענה ולפני שאליס הספיקה לעשות דבר מה המלצר תפס בפניה

ונשק לה נשיקה ארוכה. מרחיק אותה ממנו ומצמיד אותה לעבר הקיר השני.

אליס נידהמה מהיתנהגותו ודחפה אותו לאחור.

"אל תגידי שלא אהבת את זה...", אמר המלצר והתחיל לצחוק. אליס רק

גיחחה והיתקרבה אליו עוד יותר.

"אתה מתנשק גרוע!" היא זילזלה בו והתחילה לצחוק מביאה לו סתירה היא

צעדה מהמקום.

"כלבה!", צעק המלצר לעברה.

"אתה יכול לקפוץ לי!", היא ענתה לו כבר כאשר הלדת של המטבח נפתחה

וכל היושבים בקפה סובבו את ראשם לעבר הדלת. אליס רק הסמיקה מבושה

מנגבת את פיה ויוצאת מהקפה לעבר היציאה מבית החולים. לפני שיצאה זרקה לעבר

ביל מבט אחרון והביל הביט עליה לוגם מהקפה.

"בחורה קשוחה!", הכריז דיויד.

"כמה עוד האופרת סבון הזאת תמשך!", לפתע נשבר גוסטב ופלט זאת.

"מה? על מה אתה מדבר?", שאל דיויד והרים גבה.

"אני מדבר על הכל. החופשה הזאת הישתבשה לגמרי! כבר נמאס מהכל!", אמר גוסטב

מתעצבן וקם מהכיסא שלו. קיילי קמה גם. שניהם יצאו מבית הקפה.

דיויד משך בכתפיו לועס את הסטייק שלו. ביל לגם שוב מהקפה.

"הוא צודק", הוא אמר בשקט.

"אני יודע...", נאנח דיויד. ביל קם ולחץ את ידו של דיויד לשלום.

"אני ילך גם עכשיו...", הוא אמר.

"בהצלחה אחי!", ענה לו דיויד. הוא ראה את שני הנערים והנערה

יוצאים מהמקום. כל אחד עם הבעיות שלו.

"יש מישהו בבית?", צעק טום לאחר שסגר את הדלת אך שתיקה שררה

במקום. פותח את הטלויזיה הוא הלך במסדרון לעבר חדרו להחליף את בגדיו.

מביט לעבר חדרו של גיאורג שלא הישתנה הוא משך בכתפיו.

'הוא עוד לא חזר, ביל וגוסטב נעלמו לי... אולי סוף סוף אני אקבל קצת שקט'

אמר הוא לעצמו והוריד את בגדיו נשאר רק בבוקסר וצועד לוקח בירה מהמקרר

ונשכב על הספה. הוא התחיל לדפדף בין הערוצים מחפש אחרי משהו מעניין ליראות.

לוגם מהבירה הוא חייך חיוך רחב נזכר בשרון ועל איך שהוא כבש אותו.

'המשימה הושלמה' הוא חשב וגיחח לעצמו. דלת הדירה נפתחה. טום עבר

ממצב שכיבה למצב ישיבה. ביל וגוסטב נכנסו פנימה.

"איפה הייתם?", שאל טום מחייך אליהם חיוך רחב אבל גוסטב וביל לא חייכו.

"בבית החולים", אמר גוסטב ברצינות וחיוכו של טום נמחק.

"מה לא שיחררו את אמילי?", שאל טום מופתע.

"לא, את אמילי שיחררו אבל מישהו אחר עכשיו נמצא שם...", ענה גוסטב בשקט

מנסה כמה שיותר להסביר את המצב בעדינות.

"מה? מי?", שאל טום נבהל מעט, "אל תמשכו את זה!", הוא המשיך.

"גיאורג", ענה ביל והביט על טום. מבטיהם נפגשו וטום הצליח לקרוא את מחשבותיו.

"לא! לא ייתכן. אני חייב לנסוע לשם", אמר טום קם מהספה הולך לעבר המסדרון אך ביל

עצר אותו.

"לא טום, אני אתה וגוסטב נוסעים הביתה. ככה דיויד רצה, הוא זה שיהיה לידו

24 שעות ביממה", אמר ביל ותפס בידו של טום. טום הביט עליו כלא מבין.

אך לאחר שניה הוא נשבר ונצמד לביל בחיבוק. ביל חיבק את טום חזק. מנסה להעביר

אליו את כל הרגשות אשר נמצאים בגופו. עומדים ככה כחמש דקות בסוף הם

היתרחקו אחד מהשני.

"צריך לארוז, כבר כמעט חמש", אמר ביל והביט על השעון. כל אחד מהבנים

הלך לחדרו ואסף את חפציו. יוצאים מהבית כריס כבר חיכה להם בחוץ.

כניראה שדיויד היתקשר אליו והסביר לו את הכל. הבנים נכנסו לתוך האוטו.

"אני מצטער לשמוע על המקרה...", אמר כריס, "אבל אל תתיאשו הכל יסתדר בסוף", אמר

כריס בחיוך. הבנים חייכו חיוך יבש גם. כל הדרך כריס דיבר ודיבר איתם, אך הבנים

לא הקשיבו לו כלל. לבסוף כבר כמעט כאשר הוא הגיע לשכונתם של הבנים הוא שתק.

אך גם זה לא להרבה זמן.

"אז ביל תגיד מה עם אמילי?", הוא שאל אותו וגוסטב הישתעל.

"מה אמרתי משהו לא בסדר?", שאל כריס והרים גבה.

"אנחנו לא ביחד", אמר ביל והביט דרך החלון לעבר הרחובות החשוכים.

השעה כמעט עשר והנסיעה הייתה ארוכה מאוד.

"למה?", שאל כריס ממשיך להיתעניין וטום היתעורר משנתו והוריד את האוזניות.

"נפרדתי ממנה היום", ענה ביל וטום נדהם מהשקט והרוגע שבו ביל מספר את זה.

אך טום עם זאת ידע על הסיערה המתרחש ועוברת בגופו. הוא הבין כי ביל עדיין

אוהב אותה אך לא היתערב והעמיק בנושא. הוא הבין על הכל, על כל המצב הקשה

אשר עבר ביניהם. כריס רק נאנח והביט על טום.

"ומה איתך קזאנובה?", שאל כריס וצחק. טום הוציא סיגריה והדליק אותה. נושף את

העשן הוא הביט על כריס.

"היום שכבתי איתה", הוא הכריז בגאווה רבה וזה גרם לביל וגוסטב לצחוק.

"יפה יפה!", החמיא כריס לטום וטום הינהן בראשו.

"ובכלל את מי טום לא הצליח להשכיב?", שאל ביל והביט עליו.

"אותי!", אמר כריס ופתח את הדלת ליד ביתו של טום וביל.

"וזהו פרימדונות! הגעתם הביתה", אמר כריס. טום וביל נפרדו מגוסטב לשלום

וכך גם מכריס. נעמדים ליד הגדר לבית שלהם הם הורידו את התיקים.

"היתגעגעת?", שאל טום וזרק את הסיגריה.

"יותר מכל!", ענה ביל ומאחוריו נשמע הרכב של כריס ממשיך לנסוע.

המשך יבוא...

הספויילרים לפרק 30: