גיאורג מתאושש. דיויד לא מסכים לבטל דבר ואומר
לבנים להמשיך בחייהם הרגילים. טום שחוזר הביתה מגיב רע
לזה שגיאורג נפגע אך לאחר שביל מרגיע אותו הם אורזים את הכל ועוזבים.
טום וביל וגוסטב נוסעים הביתה.
צועדים דרך השער הקטן ונכנסים דכו הם הלכו בשביל לבנים קטן עד דלת ביתם.
פותחים בשקט את הדלת הם ידעו כי אימא מצפה להם אך לא ראו אותה בשום מקום.
נכנסים ושמים את התיקים על הריצפה הם צעדו אל המטבח.
סבא וסבתא ישבו שם ושתו תה.
"שלום", אמרו טום וביל באותו הזמן וחיוך רחב עלה על פניהם. סבתא שראתה
אותם הייתה כנרגשת שקמה במהירות מהכיסא שעליו ישבה והיתנפלה על שניהם עם חיבוק.
"אלוהים, כל כך גדלתם! כל כך היתגעגעתי אליכם!", היא אמרה מחבקת אותם בכל הכוח.
"כן סבתא הבנו אבל אפשר להרפות בבקשה את חונקת אותי", אמר טום והישתחרר מהחיבוק שלה.
"הגברים חזרו הביתה", אמר סבא מביא להם גם חיבוק וטופח לכל אחד מהם על הגב.
"אתם רעבים? בואו שבו לאכול...", אמרה סבתא והתחילה להוציא צלחות.
"מה יש?", שאל טום והיתקרב אל הסירים, פותח אותם ומביט פנימה.
"לזניה, ספטי ברוטב בלונז ו...", אמר טום מרגיש שזה לא הסוף.
"עגות שוקולד חמה בתוך התנור למטה!", הכריז לפתע ביל מתקופף מעט ומביט לתוך התנור.
החיוך של טום הפך לרחב עוד יותר.
"ואיפה אימא?", שאל ביל שהיתקרב לסבתו ועזר לה לארגן את השולחן.
הוא היה גבוה ממנה בהרבה, כאשר היא בקושי הגיעה עד כתפו.
"היא עוד לא חזרה...", אמר סבא.
"לא חזרה מאיפה?", שאל טום יודע כי היא הייתה אמורה לחכות להם.
"היא יצאה לטיול עם הכלב", חייכה סבתא ושמה את הצלחות על השולחן מאשרת
לביל וטום להיתיישב ולקחה את הסירים. סבא שקע בעיתון האחרון וביל וטום שתקו מצפים לאוכל.
בין רגליהם היסתובב קשמיר אשר הראה את הגעגוע שלהם טום גיחח והרים אותו לידיו.
"בוא שמן אחד", הוא אמר נאנח מעט. החתול הביט עליו בעיניו הגדולות וזנבו זז מצד לצד.
"זה רק אני או שהוא השמין קצת?", שאל ביל והצביע על הבטן שלו.
"לא יודעת, מה שבטוח שגם לך זה לא יזיק", אמרה סבתא ושמה לכל אחד מהם
לזניה, קצת ספגטי. טורפים את האוכל הם סיימו אותו מהר.
"עוגת שוקולד?", שאלה היא ודלת הבית נפתחה. סקוטי רץ פנימה והתחיל לנבוח
מרוב האושר ואחריו נכנסה סימון עם חיוך רחב על פניה וגרודון גם נכנס וסגר את הדלת.
ביל קם לחבק את אימו ובירך את גורדון לשלום וכך גם טום.
"ציפיתי שתבואו יותר מוקדם", אמרה היא עם חיוך לא מפסיקה להביט עליהם.
"לא ראיתי אותכם חודש ואלוהים אדירים אני מרגישה שעברה שנה שלמה", אמרה סימון וחייכה.
"כן אימא. היתגעגנו!", אמרו הבנים ושוב חיבקו את אימם.
"אז מה קורה איתכם?", שאלה סימון וביל הוריד את מבטו.
"ביל?", שאל גורדון והביט עליו. ביל הרים את מבטו וגורדון המשיך, "ניתן לדבר איתך לרגע?"
"כן", ענה ביל ושניהם צעדו לעבר הגינה.
"סיגריה?", הציע גורדון וביל קיבל את ההסכמה. מתיישבים על הספסל שעמד ביל נאנח והביט
על השמיים מדליק את הסיגריה.
"שמעתי על הכל", אמר גודרון והביט על ביל. ביל הביט עליו חזרה.
"אני חושב שזה בסדר, אני יכול להיסתדר. חלק מזה כבר עבר", אמר ביל.
"ומה עם גיאורג?", שאל גודרון.
"הוא לא חזר, הוא בבית חולים מנסיבות לא נעימות כל כך". גודרון שתק לשניה.
"כאשר אימא שלך ראתה אותך בטלויזיה היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה ביל, למה
עשית את זה?", שאל הוא.
"אני הרגשתי מחוייבות כלפיה. אתה לא תוכל להבין את זה כאשר בחורה שעוד שניה הולכת
להיתאבד בגללך ואתה לא יודע על כך יושבת ומעשנת איתך בפארק ואתה לא שם לב לדבר", אמר
ביל והרגיש בכאב בלבו, "או כאשר את האדם שאתה הכי אוהב אתה עוזב אותו רק בשביל לא לפגוע
בו". ביל נאנח והוריד את מבטו.
"ביל זה לא בסדר. אתה צריך להישתלט על עצמך, על מעשייך. אתה לא יכול כל פעם לאבד
את זה כאשר הזמנים הם קשים. לפעמים צריך לעמוד ולהילחם!"
"אני מבין את זה", אמר ביל וכיבה את הסיגריה, "ועכשיו אם לא אכפת לך אני רוצה שנחזור למשפחה".
גורדון הינהן בראשו ושניהם נכנסו.
"שוב עישנת?", היתלונן סבא והביט על ביל.
"הוא תמיד מעשן", אמר טום.
"אתה לא יותר טוב", אמרה סימון והביאה לו מכה קטנה.
"אנחנו אוכלים את העוגה אתם מצטרפים או מה?", היא המשיכה מביטה על גורדון
וביל שעדיין עמדו. מתיישבים על השולחן ואוכלים את העוגה הם סיימו אותה.
"תודה" אמר טום וקם ואחריו ביל.
"אתם היום נשארים פה או שיוצאים לאנשהו?", שאלה סימון והביטה עליהם.
הבנים משכו בכתפיהם ועלו לקומה השניה נכנסים לחדרו של טום.
טום היתיישב על כיסא המחשב וביל נזרק על המיטה מבלגן אותה ומחבק את הכרית.
"אתה תמיד עושה את זה!", היתלונן טום וצחק.
ביל רק גיחח והוציא את הפלאפון שלו מהתיק שכניראה מישהו מהמשפחה העלה למעלה.
"אנדראס היתקשר...", אמר ביל והביט על מסך הטלפון שלו.
'מעניין מה הוא רצה' הוא חשב לעצמו והביט על טום.
"נו אז למה אתה מחכה! תחזיר שיחה ותגיד לו להיפגש איתנו", אמר טום והתחיל להיסתובב
על הכיסא שלו במעגלים מקבל לאט לאט סחרחורת. ביל שהיתרומם מהמיטה לקח את התיק שלו
ביד אחת וביד שניה החזיק את הטלפון יצא מחדרו של טום וצעד לשלו.
חוזר אחרי כחמש דקות הוא חייך חיוך רחב.
"תתארגן חמודי! הולכים למועדון...", אמר ביל והתחיל לקפוץ על המקום.
"איזה מועדון?", טום היתעניין ושילב את ידיו על החזה.
"אממ מועדון 'פרימה' אומר לך משהו?", שאל ביל והרים גבה. שניהם הבינו אחד את השני
והתחילו לצחוק בקולי קולות. לאחר היתארגנות של שעה וקצת הם יצאו מביתם.
"אל תחכו לנו", צעק טום לפני שסגר את הדלת.
השעה הייתה סביבות אחד בלילה. אמילי עוד לא חזרה הביתה. היא צעדה בין הרחובות
מחפשת את התשובות. אימה אשר דאגה לא הפסיקה לצלצל למכשיר הטלפון שלה שהיה כבוי.
מתיישבת לא רחוק מהבית שלה היא שמה את ראשה בין ידיה והתחילה לבכות.
'אני שונאת אותו' היא חשבה לעצמה 'אני שונאת עד כדי כך שאוהבת אותו עד מוות'. שומעת צעדים
המתקרבים לעברה היא הרימה את ראשה והביטה מסביב. דמות בשחור צעדה לעברה
והיתיישבה על הספסל. על ראשו היה כובע שחור, מכנס ג'ינס משופשף וקרוע וחולצה ארוכה.
שיערו היה אסוף מתחת לכובע ולשניה היה נידמה לה כי זה היה ביל שהיתיישב לידה. היא הביטה עליו
והזיזה מעט את התיק שלה לא מורידה את המבט. הוא הכניס את ידו לג'ינס והוציא
חפיסת סיגריות, הוציא סיגריה אחת ואת כל שאר החפיסה שם על הספסל. אמילי לא הפסיקה
לחקור ולהביט.
"אל תתביישי, את יכולה לקחת אחת", הוא אמר והדליק אותה מסובב את פניו לפניה.
פניו היו חיוורות מעט, שפתיים מלאות. בגבה היה לו עגיל בצבע כסף אשר התגיש את עיניו
הכחולות כשמיים. אמילי חייכה אליו והזיזה את ראשה לשלילה.
"לא מעשנת, הא? יפה", אמר הגבר הזר וחייך. אמילי הייתה נבוכה מעט והתיישרה שוב על
הספסל מביטה קדימה לעבר אחד הבתים.
"למה נערה כמוך לא נמצאת בבית?", שאל הגבר.
"אני לא רוצה ליראות את הבית שלי", ענתה אמילי וחייכה חצי חיוך יבש. רק כאשר צד אחד
של שפתיים עולה כלפי מעלה ויוצר גומת חן.
"מכיר את ההרגשה...", אמר הגבר, "ואולי בכל זאת תעשני סיגריה?", הוא המשיך שניה לאחר מיכן.
אמילי חשבה עוד קצת אך לבסוף הסכימה. הגבר הושיט לה מצית ואמילי הדליקה אותו.
לוקחת שאחטה ולאחר שניה שואפת ישר את העשן לריאות היא התחילה להישתעל מעט.
"תקחי ביותר קלות", אמר הגבר וגיחח. אמילי גיחחה אחריו.
מנסה שוב ושוב עד שגרונה כבר לא שרף והשיעול לא עלה בגרונה. מגיעה עד החצי
היא הרגישה לפתע נהדר עם עצמה. אפילו הקלה גדולה הייתה על ליבה.
"מה שמך?", היא שאלה והביטה עליו.
"את באמת רוצה לדעת או שאת שואלת מרוב הנימוס?", הוא אמר ולא הביט עליה.
"אם הייתי רוצה לשאול זאת מרוב נימוס הייתי עושה את זה כבר לפני זה".
"אולי את צודקת", אמר הגבר.
"סוף סוף אני צודקת במשהו...", אמילי גילגלה את עיניה.
"אז מה שמך?", היא שוב חזרה על אותה השאלה.
"ג'ורג", ענה הגבר. אמילי רק חייכה.
"אתה לא מתכוון לשאול את שמי?", היא שאלה לאחר שתיקה ארוכה מעט.
"למה אני צריך לשאול משהו שאני כבר יודע, אמילי?", לפתע אמר הגבר וליבה של
אמילי התחיל לפעום במהירות.
"ממא.. מאיפה אתה יודע את שמי?", שאלה בגימגום קל.
הגבר לא ענה. הוא קם מהספסל היתקרב אליה. הוא חייך אליה חיוך קטן.
והתחיל ללכת.
"היי חכה!", צעקה אמילי וקמה רצה אחריו. הוא לא עצר. תופסת בידו היא משכה אותו.
"תגיד לי מאיפה אתה יודע את השם שלי!", היא ציוותה עליו.
ג'ורג' חייך לשניה. משתחרר מהאחיזה שלה הוא המשיך ללכת בדרכו.
"אמרתי לך לענות!", צעקה לעברו אמילי... אבל הוא רק היסתובב הצביע עליה ואמר
"את תגלי את זה בעצמך". אמילי המשיכה לעמוד שם מבוהלת ומפחדת....
ואף הרגשה נעימה משום מקום הציפה את גופה.
"איך הוא?", שאלה אימו המודאגת של גיאורג שנכנסה לתוך חדרו וראתה את דיויד יושב
ומביט בחלום.
"יותר טוב, הפציעה לא עמוקה. עוד שלוש ימים תוכלו לקחת אותו הביתה לנוח.
לפני המסע הופעות החדש", אמר דיויד וחייך.
"אלוהים אני שמחה לפחות בזה", אמרה אימו של גיאורג.
"ומה עם הבחור שדקר אותו?", שאל אביו. דיויד הזיז את ראשו שוב לכיוון החלון.
מבטו היה חושב ורציני.
"אני מוכן להגיד שהמשטרה כבר מטפלת בזה, הם הבטיחו כי ימצאו אותו
בזמן שהוא פחות מיומיים", אמר דיויד, "ומה שלגביכם אתם תוכלו לעצור בדירה
של הבנים", הוא אמר וקם מהמקום מושיט לעברם את המפתח.
"תודה", ענתה אימו והיתקרבה לגיאורג מלטפת את שיערו. ונושקת לו באהבה על המצח
"קיילי?...", לפתע לחש גיאורג ופתח באיטיות את עיניו. מביט הוא ראה את פניו של אימו.
"שקט חמוד, אתה עוד חלש. תישן ותנוח", היא אמרה בשקט ואביו גם היתקרב למיטתו.
"איך אתה מרגיש גבר?", שאל אביו וגיאורג חייך.
"אני מרגיש חי", הוא אמר וגיחח מה שגרם לכאב רב בבטנו. נרגע
הוא הוציא צליל של גניחת כאב וסגר את עיניו.
"זה בסדר, אנחנו לא הולכים לשום מקום. אנחנו נהיה כאן לידך", אמרה אימו
וגיאורג רק הינהן בראשו ונרדם שוב.
"אני מקווה שימצאו את מי שעשה זאת", אמר אביו והביט על דיויד.
"תהיה בטוח בכך", דיויד הבטיח זאת.
"אני יעזוב עכשיו, אני יחזור מחר בבוקר. הינה הטלפון שלי", הוא הושיט
כרטיס ביקור להוריו של גיאורג והם הינהנו בראשם. מתיישבים כל אחד על כיסא
אחר הם נאנחו מהעייפות. מביטים על בנם שנלחם על חייו, וגאים בכך שהוא נשאר
חי.
"כמה כוסיות", קפץ טום ונכנס לתוך המועדון.
"האמ... טום יש לך את שרון", קטע אותו ביל.
"שרון זה רק סקס, ביל אמרתי לה שאני לא מחוייב כלפיה", אמר טום וחייך.
מתקרבים לבר שבו ישב כבר אנדראס ודיבר עם בחורה.
"אחי!", לפתע צעק טום וקפץ על אנדראס מחבק אותו ואומר שלום. ביל היתקרב
בשקט אליהם.
"וואוו ומי זאת הבחורה הזאת שאיתך?", שאל טום משחק בסיידליפ שלו ומסתכל
על בחורה בלונדינית עם שיער ארוך ומסודר, עיני דבש וריסים ארוכות. שפתיים מלאות
ואיפור מדהים.
"תכירו זאת אשלי וחברתה ש...", לפתע נעצר אנדראס.
"היא הלכה שניה לשירותים", ענה אשלי במקומו. טום בירך אותה לשלום
וביל רק גילגל את עיניו לוחץ את ידה ומביא לטום בעיטה בתחת. מקופף לפניו ולוחש
לאוזנו: "אל תאבד את השפיות שלך בגלל עוד חזה סיליקון אחד".
"סיליקון, לא סיליקון! מה אכפת לי...", אמר טום והיתיישב ליד הבחורה וביל ליד אנדראס.
"שנים כבר לא ראינו אותך", אמר אנדראס לביל.
"כן הא?", גיחח ביל וקרא לברמן.
"אדוני מה תרצה להזמין?", הוא שאל מנגב כוס זכוכית אחת עם מגבת לבנה.
"תביא לי בבקשה כוס של דריי מרטיני", אמר ביל. הברמן חייך אליו ולאחר מיכן
הביט על אשלי, אנדראס וטום.
"ומה עם החברים שלך?", הוא שאל וכל אחד מהם חייך.
"תביא לי וויט ראשן אחד [קוקטייל בלאק]", אמר אנדראס.
"אני בעד בלאדי מרי אחת", אמרה אשלי והסמיקה מעט מדליקה סיגריה
כי ידעה שהקוקטייל הזה חוצה את האנושות לשניים. אלו שמתים על הקוקטייל
ועלו שלא יכולים לסבול אותו. כי הוודקה, מיץ עגבניות, טבסקו, מלח, פילפל ועוד
עושים את שלו בתוך הקוקטייל.
"ואיתך אדוני?" שאל הברמן נוגע בו.
"ראסטי נייל אחד", ענה טום והעביר את מבטו לבחורה שיצאה מהשירותים.
לבושה בשימלה קצרה וקטנה המכסה בקושי את שדייה אשר צעדה לעברם.
"אתה בטח טום", היא אמרה כשהיתקרבה אליו מספיק קרוב
ונעמדה בינו לבין אשלי.
"כן ואת?", הוא שאל והרים גבה.
"מישל", ענתה היא. לביל זה ניראה כמו סרט אימה או יותר נכון קומדיה
אמריקאית עלובה שבה הסקסיות גוברת על המוח הנשי.
"ואתה ביל", אמרה מישל לפתע והתיישבה לידו. ביל הינהן בראשו והביא
מכה חלשה לאנדראס. הברמן הגיש את הקוקטיילים ואז מישל עצרה אותו.
"תביא לי בבקשה קוקטייל אורגזמה אחד", היא אמרה לו וחייכה חושפת שורה
של שיניים ישרות. ביל לגם מהדריי מרטיני יודע כי הערב הולך להיות ארוך.
המשך יבוא...
הספויילרים לפרק 31:
"זה טום, שכבנו!"
"את חתיכת..."
"אני שמעתי כאן על היתערבות!"
"אולי נלך על בלואו ג'וב"
"אני אומר שהזוג שמפסיד מתפשט כאן עד הסוף על הבמה שם"
"עדיין בחור של לילה אחד?"
מקווה שאהבתם!
ודרך אגב טום קנה אוטו! אז נגיד לו מזל טוב ענק XD
וקליפ ממש חמוד שאהבתי:
ועוד אחד
ואחרון חביב שממנו אני תמיד צוחקת שוב!
עברתי את ה 13,000 כניסות!
ניראה לי שזה הדבר הכי טוב והכי גדול שאי פעם היה לי.
בכלל הבלוג הזה, כל אחת ואחת מכן מעלה לי חיוך גדול על הפנים!
ודרך אגב אני כבר בריאה, וחלק מזה לקחתן אתן.
אז אני פשוט חייבת להודות לכן! אני אוהבת אותכן. אני מרגישה שאתן
והבלוג הזה נהפכתם להיות חלק מחיי, וחלק משמעותי.
אז באמת תודה, תודה תודה!
וזהו להיום, אוהבת
שלכם אני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
