בסוף לא תארתי שכך יהיה

החלטתי לכתוב על החיים שלי בצורת סיפור מההתחלה ועד הסוף !@

מקווה שזה יעזור במשהו ..

(: 

אהוב יקר, כבר מזמן שלא כתבתי לך כמה אני מחכה שתגיע.

אתה?!

עדיין לא באת אבל בינתיים באו אחרים.

אהוב יקר, אני חושבת עליך כל יום לפני השינה

אני חושבת עליך בכל דקה פנויה

אני חושבת עליך כשאני עושה משהו שאני אוהבת, משהו שאני חושבת שאתה תאהב, כשאני עושה משהו שמציף אותי בגעגועים.

אהוב יקר, אני לא יודעת מי אתה.

אני מחכה שהוא יגיע- האהוב היקר שלי ..

אני לא רוצה מישהו דוגמן, חתיך אני רק רוצה מישהו שיש לו לב שהוא לא חושב שהוא מושלם.

אני לא אומרת שהמראה שלו לא חשוב לי, הוא חשוב לי. אני רוצה מישהו שיהיה לי נעים להסתכל עליו לא יותר מזה ..

הכל התחיל בכיתה ז' (היום אני ב- י'): בית ספר חדש, כיתה חדשה, ילדים חדשים. אני לא מכירה אף אחד מהכיתה שלי.

אני ילדה עם משקפיים, מסתירה את הגוף שלי, את השיער שלי- כל היום עם בגדים רחבים וקוקו אסוף וכמובן,

מי לא יצחק על ילדה כמוני ?!

על ילדה כמו אז ..

סבלתי שנה שלמה את כל מה שאומרים עליי, את איך שיורדים עליי ושתקתי. הייתי לבד

כיתה ח': לא האמנתי שזה יקרה לי אי פעם, פשוט לא האמנתי. שני בנים מהכיתה התחילו לדבר איתי, לצחוק איתי אבל אני ?! אני הייתי ביישנית חסרת בטחון פשוט כל התכונות הכי לא טובות שיש ..

יום אחד עוד בן הסתכל עליי הוא התחיל לדבר איתי. הוא התאהב בי, הוא אמר שאני ילדה יפה אבל כולם צחקו עליו על זה שמה הוא מסתכל על ילדה כמוני מה הוא מתקרב אליי בכלל ואז הוא "עזב אותי". היה חופש ואחרי שחזרנו ממנו החלטתי לשים ג'ינס מה ששנאתי לשים כי זה הבליט את הגוף שלי (זה בטח נשמע כאילו אני איזו אחת שמנה מכוערת אבל לא! ממש ממש לא! לפחות ככה חושבים) ופתאום התחילו להסתכל עליי בנים העבירו ביניהם מבטים על זה שאני באמת יפה והכל. התחלתי לדבר עם הבנים של הכיתה, הבנים התחילו להקשיב לי ומשם הכל התחיל. יום אחד קיבלתי הודעה מילד מהכיתה שלי: "תגידי למה את לא שמה בגדים צמודים את כוסית" ואני עניתי: "כי לא בא לי אני לא אוהבת" ווכה לא יודעת איך מצאתי את עצמי בחנות בגדים קונה מלא חולצות צמודות וג'ינסים והתחלתי לבוא איתם לכיתה. הפכתי להיות מקובלת. יום אחד דיברתי עם ידיד טוב שלי והוא אמר לי את יודעת?! בכיתה ז' אהבתי אותך אבל התביישתי והיום אני שוב אוהב אותך. את האמת, קצת כעסתי .. מה פתאום הוא שם עליי והוא לא מתבייש, עכשיו כשאני לובשת בגדים צמודים. הייתי ילדה שכל הבנים בכיתה רוצים אותה אבל אני, לא אהבתי אף אחד מהם. שנאתי את העובדה שלפני ששמתי בגדים צמודים הם צחקו עליי.

כיתה ט': כולם מדברים איתי, אוהבים אותי ואז?! חטפתי הלם.

2 בנים מהכיתה שלי התחילו לגעת בי. הרגשתי מלוכלכת, לא ידעתי מה לעשות ..

מה הם נוגעים בי, בגוף שלי. שמתי עדשות ועוד יותר בנים הסתכלו עליי התחלתי ללכת עם שיער פזור (יש לי שיער חום דבש חלק) וקיבלתי הרבה מחמאות אבל אף פעם לא הצלחתי להפסיק לחשוב על מה שה- 2 בנים האלה עושים. הם דיברו איתי יום אחד והם רצו להיות איתי אבל אני לא הייתי מסוגלת להיות חברה שלהם אחרי שהם מתייחסים אליי ככה.

כיתה י': עוד לא עבר הרבה זמן וכבר קרו לי 3 מקרים עם בנים מהשכבה.

אחרי כל כך הרבה בנים שעברתי ב- 4 שנים ואני לא אומרת סתם הרבה, אני כבר מיואשת אני מוצאת את עצמי עדיין מחכה לאחד. לאחד הזה שאני אוהב אותו ולא רק הוא יאהב אותי. שזה יהיה הדדי.

אני כל כך רוצה חבר להרגיש שיש מישהו איתי אבל מצד שני אני מפחדת. מפחדת להיפגע. מפחדת להתאהב במישהו ואח"כ לדעת שהוא איתי בגלל איך שאני נראית. אני לא יודעת איך אבל תמיד אני בסוף פוגעת במי שמתאהב בי ולא בכוונה באמת שלא אני אפילו לא מבינה איך זה קורה.

כל כך צריכה אהבה, מישהו אמיתי אבל אני מפחדת.

מפחדת לפגוע ולהיפגע.

מפחדת לראות איך אני אגיב. אני ילדה כל כך ביישנית שזה כל כך הורס לי.

והכי מעצבן אותי זה שכל הבנות הצבועות יש להן חבר וטוב להן ומה עם אלה שהן טובות ועדינות והכל?! כ-ל-ו-ם