אמת בגרמנית, אני נציונל-סוציאליסט, לא - זה יהיה לא נכון לומר את זה, אני מאמין בחלוקת הגזע ובכך שה"מין האנושי" מורכב ממספר גזעים שאינם צריכים להיות יחד. אני כותב את הבלוג הזה מתוך תיקול, אתם, אינכם יודעים כמה קשה לאדם שמוציא עניין, ולו הקטן ביותר בתאוריות הגזעניות, קשה מאוד למצוא מקור מידע על התאוריות שוא אוביקטיבי ואינו שטוף בדעות ואימרות סוביקטיביות, אין מי שמקשיב לדעות ברצינות וכולם רואים בכך שיגעון חולף.
סיפורי הוא סיפור דוגמאה מצויין שיכול להמחיש לכם את התהליך שעוברים המתעניינים בגזענות:
בשלהי כיתה ו' התחלתי לחשוב כי אולי התעוריות הגזעניות שהתחנכתי בשינאתן אינן שיקריות ונוראיות כפי שהטיפו לי עד אז, בעיקבות הסקרנות והחשיבה הזו נגררתי לתהליך מהיר של החרפה והקצנה בידעותי. כפי שאמרתי, הכל הכל בעיניין קל בדעות הזעניות, אך מה לעשות שבעולמנו כל ספק לגבי שיקריותה של דעה גיזענית נחשב מיד כגזענות, ואכן הכלתי לחוש גזען ופחדתי מתגובת הסובבים לדעותי והשתתקתי, לא דיברתי על כך עם איש והייתי חייב להתמודד עם הזעזועים שעבר עולמי, שהיה עד אז ברור, שיוויון - טוב ואי שיוויון - רע. בעקבות התקופה של כמעט שנה של שתיקה דעותי הלחו והקצינו עצמן בניסיון שלא להעלם ולהיבלה בידיי ההטפות החוזרות ונישנות מבית הספר, הבית והתקשורת כנגד הדעות אשר החלו להתפתח בי ובניסיון נועש לסרוד דעותי הלחו והתחזקו. בכיתה ז' פרץ פי משתיקתו והחל לדבר מעט, אך עד מהרה ראיתי כי אין לאיש תגובה לדעותי ואין לאף אחד דרך לסתור את דעותי, אני בתוך שיחה שלפתי אימרה, אסכולה גזענית ולאיש לא היה מה להגיד, הם לא באמת האמינו בדעותיהם, הם פשוט עברו שטיפת מוח. לאחר ההארה הזו, שדעותי הקודמות לא היו דעותי כי אם שטיפת מוח נוכחתי לדעת כי ישנם המון אנשים נוספים (יהודים גם כן, כמוני) שגם התחילו לפקפק בדעות האבסולוטיות שעליהם הם חונכו. ומכאן היה התהליך קצר, והושפעה בעיקר מחשיבה עצמית, עד שדעותי היתבססו והוקצנו עד לרמה שיתכן וניתן לקרוא לי נאציסט.
אינני יודע בודאות מדוע אני כותב את הקטע הזה, אך נדמה לי כיא ני כותב אותו מתוך חוסר מקום להתבטה ולהגיד את הדברים הללו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
