בריטמר

בימים האחרונים התקשורת חוגגת סביב סיפור גירוש הזרים.

הסיקור נוטה בבירור לצד אחד- הצד שדורש לעצור את הגירוש.

אין שום בעיה בדעה הזו, זכותו של כל אדם להביע דעתו ולהפעיל את מוסריותו וחמלתו כשלנגד עיניו מבוצע דבר שסותר את מצפונו.

"לגרש ילדים מבתיהם? הרי ילדים אלו נולדו פה! ואנו הכשרנו את הקרקע לכך! ניצלנו אותם ועכשיו נזרוק?!" הן רק חלק מהטענות שהושמעו כנגד הממשלה.

עומד לו האדם הנבון מן הצד ושואל את עצמו שאלות קשות. הרי בימים אלו ממש אנו מציינים את יום האבל השנתי לתכנית ההתנתקות האווילית, בפעם ה-4 בלבד. אותם אנשים יושבים בתקשורת, העם הוא אותו עם. שוב עולה שאלה של גירוש.

אז מה דומה? בשני המקרים ישנו מצב שאנשים נמצאים במקום כלשהו בצורה שמוגדרת לא חוקית ע"י הממשלה.

בשני המקרים אלו אנשים שנולדו בארץ.

לכאורה היינו מצפים אם כן לסיקור תקשורתי שווה בשני המקרים!

אך רגע, שכחנו לציין את השוני:

אז היו אלו טובי בנינו- הציבור שמשרת יותר מכל ציבור אחר בצבא, רובו ככולו ביחידות קרביות. ציבור שנשלח ע"י העם והממשלה לכבוש את שטחי ארץ ישראל שערביי ישראל תושבי השטחים (מה שמשום מה מכונה "פלסטינים") גוזלים מאיתנו.

היום אלו אנשים ללא השכלה וללא עתיד, לא יהודים- וממש לא מעניין אותי אם יפי הנפש כואבים לנוכח אמירתי זו- כאלו שסיכוייהם לפשע ולסמים גבוהים מאוד. פשוט "מלח הארץ"!

אז אולי נתגבש כציבור, ללא דעותינו הפוליטיות, ונציב מראה לתקשורת ההזויה שמנהלת את המדינה ונאמר:

על אחינו הטובים לא כואב לכם ואתם ששים ושמחים לאיד כשהם מגורשים מאדמת ישראל ומועברים לידי הטרוריסטים, ואילו על ילדי מוסלמים מסתננים שלא יועילו בדבר למדינה אתם מתקוממים נגד החזרתם למקום אליו הם שייכים?!

האם אנו אמורים להוות פיתרון לבעיות העולם כולו? לא די לנו בצרותינו?

אין ספק שהשואה עיצבה את דמותנו ועלינו להיות קשובים למצבים דומים- לא שהמצב קרוב להיות דומה, אבל בכל זאת- ולכן עלינו לעשות דבר למען האחוז הקטן מתוך המסתננים שמגיעים מחבל דרפור ולמצוא להם פתרון- עדיף בחו"ל, וכמובן שאפשר לגנות את האכזריות נגדם באו"ם.

הגיע הזמן שהתקשורת תפעל למען העם ולא נגדו, ולמען זרים מסתננים שבוכים. עם כל הכאב, הצרה הזו היא לא שלנו.

שבת שלום!