חשבתי שאוכל להמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה,
אחרי הכל מה אני צריכה לעבור?
עוד יום, ועוד יום, ועוד יום, ועוד אחד ועוד אחד...
וככה יעברו להם 3 שנים.
אבל על מי אני עובדת?
כן, אני יודעת שהכי חשוב עכשיו זה הלימודים,
אני יודעת שהחברים האמיתיים תמיד ישארו איתי.
אבל אני פשוט מרגישה כ"כ לא שייכת לכיתה הזאת,
כ"כ לא מוצאת את עצמי בתוך האנשים האלה ששונים ממני במרחק שנות אור.
עוד פחות מחודש אני בת 16, ועדין מרגישה בת 6, עדין מרגישה ביסודי...
הילדה המפוחדת הזאת שאני לא יכולה לשכוח אותה,
ומפחדת כ"כ לחזור למי שהיא הייתה...
למרות שאני יודעת היום מי זאת טל, כמה היא גדלה והתפתחה,
מה הוא הנשק שלה, ואיך היא משתמשת בו.
אני התבגרתי, והבנתי מי אני היום, ובטוחה קצת יותר בעצמי מפעם...
אבל בכל זאת, מרגישה כל הזמן למטה,
כמו מוכנה לנפילה ששוב תבוא, שאני כ"כ פוחדת שתבוא.
ששוב אני אמצא את אותה הילדה,
שכ"כ פוחדת מהכל...
ויותר מהכל - מעצמה.
כמו נוצה, ברוח הפראית
הוא לא ימצא אותך
במקום שהיית
לפעמים עולה בי הד קולך,
והוא חוזר אליי
והוא בא והולך
לפעמים את יודעת
רק הבכי מזמן לזמן
בא מתוך געגוע ישן
כמו נוצה
נלקחת עם הרוח
מחלון פתוח לרווחה
ורק ביקשת לנוח
הוא לא ידע, הוא לא שמע אותך בוכה
כאילו לא נרגע,
קול צחוקך המשוגע
לפעמים את יודעת
רק הבכי מזמן לזמן
בא מתוך געגוע
אל מול עייני היית
נוצה ברוח
לפעמים את יודעת,
רק הבכי מזמן לזמן
בא מתוך געגוע ישן...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
singer girl :)