הכל כתוב

היי לכולם...

לא חידשתי את הבלוג בשבוע האחרון ואני באמת מצטערת...הרבה עומס ולא היה לי זמן...זה היה חד פעמי...מבטיחה...=]

יש לי הרבה דברים לעדכן ולספר, צברתי חוויות....השבוע- שלושה סיפורים בפוסט אחד!!!!!!!!!!! בואו נתחיל...

1. לפני שבועיים בערך קיבלתי מכתב שעל גבו רשום הכיתוב "גיטל, יש לך הזדמנות מצוינת...". נשמע מעניין לא?....פתחתי את המכתב ובתוכו היו כמה דפים, חלקם תפסי הרשמה....המכתב היה מטעם התיכון להצטיינות במדעים ואומנויות בירושלים...הם כתבו לי שם שהומלצתי בפניהם ע"י משרד החינוך והם מעוניינים שאבוא ללמוד את שנות התיכון שלי בבית הספר שלהם...אני צריכה לבחור מסלול (מדעים, מוזיקה, אומנות, מדעי הרוח) בנוסף לעוד שתי שפות ולימודי החובה שלי (לפחות שני מקצועות של חמש יחידות...) וכו'....הם כתבו לי שמכיוון שזה רחוק מביתי שבחיפה אני מוזמנת להתאכסן בפנימייה שלהם, שנמצאת בצמוד לבית הספר ולהעביר שם את זמני אחרי שעות הלימודים....כמובן שזהו בית ספר פרטי והלימודים והמגורים בו עולים הרבה יותר ממה שהוריי משלמים קיום לבית הספר שבו אני לומדת (הריאלי בחיפה.). בהתחלה זה מאוד קרץ לי, אני לא אשקר....תיכון חדש...הם היפנטו אותי עם כל מה שהם מציעים....הם הציעו לי מסלולים ומקצועות שאני מאוד אוהבת, וכמובן, הלימודים בפנימייה...תמיד רציתילנסות לגור בפנימייה...זה נראה לי כיף...להיות בחדר עם עוד שתיים או שלוש בנות, ממש לגור עם החברים שלך...זה מגבש את כולם וזה בהחלט תורם למעגל החברתי....התייעצתי עם קרובי משפחה...כולם המליצו לי להישאר בריאלי בחיפה....הם אמרו לי שאני לא צריכה לעזוב את החברים שלי שרכשתי כאן, את בית הספר המעולה שבו אני לומדת, ואת המשפחה...הבנתי שהם די צודקים....אני לא מסוגלת לעזוב את חיפה....את החברות שלי.....את המשפחה שלי...לראות אותם רק פעם בחודש?, זה כלום....ופנימייה זה לא כזה כיף כמו שהמורדים מציגים את זה...הרבה בני נוער היו מוכנים להתחלף איתי ולגור בבית שלי במקום בפנימייה...אתה צריך לחלוק את החדר שלך עם עוד שלושה אנשים, שלא בטוח תסתדר איתם....ולהתפשר....להתפשר על טלויזיה, על מחשב, על עיצוב החדר, הניקיון ועוד המון דברים שנראים לך כמובן מאיליו כשיש לך חדר פרטי משלך...אתה צריך לחלוק את הפרטיות שלך...את המרחב האישי שלך....בנוסף...עוד דבר שמגביל אותי בפנימייה הוא שאני אצטרך להשתמש בתחבורה ציבורית בלבד כשאני מחוץ לבית הספר....אני לא מכירה את ירושלים, את קווי האוטובוסים שם, ואני צריכה להשיג אישור מיוחד בשביל ללכת לקניון?! זה כבר יותר מידי בשבילי...חחח...

האוכל שם ניתן בחדר אוכל ובשעות מסוימות...אני לא רואה את עצמי מתמודדת עם זה...בלי האוכל של סבתא?! איך אני אשרוד?! ואם אני ארצה לנשנש משהו בין הארוחות?, מה אני אעשה?...אלעס מסטיק?!.....

אחותי שמעה על המכתב שקיבלתי ובכתה לי, ממש בכתה לי, שאני לא אעזוב אותה והיא צריכה אותי כאן בחיפה...(שתבינו, אני ואחותי כמו חתול ועכבר...כל הזמן רבות...)...וחיפה, העיר האהובה שלי ,איך אני אעזוב אותה? ותכלס, מה רע לי בבית ספר שבו אני לומדת עכשיו?, למה לי עזוב את בטוח בשביל הלא בטוח...עוד פעם להתחיל תהליך של טפסי הרשמה ובחינות ומיונים וראיונות אישיים....אין לי כבר כוחלזה...מספיק סחטו ממני את המיץ בכיתה ו'.....בקיצור, ניחשתם נכון, אני לא עוברת לירושלים...לפחות לא בזמן הקרוב....=] ואתם?...מה אתם חושבים על ההחלטה שלי? שתפו...

.

2. ביום שישי לפנות בוקר אסף חזר מאמריקה...עברו להם שבועיים כל כך עמוסי געגועים, שיחות טלפון מרגשות, התכתבויות במחשב.....הוא חזר....הוא הביא לי מתנות ואני הבאתי לו משהו מיוחד, אבל מישראל...=]..... הנה , חשבתי שאני אשתגע בשבועיים האלו ועברתי אותם....עכשיו הוא כבר כאן בחזרה....

3. בעוד שבוע אני הולכת לפסטיגל 2007- פסטיגל על הזמן....למה אתם שואלים....הרי זה מופע לילדים...נכון....אבל שכחתם שאני אוהבת את הראל סקעת?....רק בגלל זה אני הולכת....מבחינתי...לבוא רק לחלק השני (החלק בו הראל מופיע...)...מקווה שיהיה נחמד...בעצם, אם הראל שם, יהיה שמח זה בטוח.....הזמנתי מקומות הרבה זמן מראש כי ידעתי שתהיה היסטריה לא נורמלית....דוד שלי הזמין לי דרך הצבא (הוא בצבא קבע...) אבל לא אומרים את המקומות....עכשיו כשקיבלתי את הכרטיס...גיליתי שאני ביציע, גוש צדדי, שורה ראשונה....אלו מקומות ממש גרועים....התעצבנתי כל כך..במיוחד כי דוד שלי שילם את המחיר היותר גבוה שנועד למקומות טובים...לפני שנתיים קיבלתי מקומות כאלה וראיתי רק עמוד מול הפנים שלי במקום את הראל.....אמרתי לעצמי שאם אני אראה עמוד מול הפנים שלי שוב, אני לא אשלוט בעצמי...אבל אז נזכרתי...אמיר פיי גטמן מופיע גם הוא בפסטיגל השנה, והוא, אם אתם לא יודעים, קרוב משפחה שלי...(זה קצת מסובך אז באמת בקיצור...לסבא שלי יש בת דודה, שיש לה בת, שהתחתנה עם האח הגדול של אמיר פיי גוטמן...הבנתם?....חח...אני יודעת שלא...)...הוא כבר מכיר אותי (בערך, מאירועים משפחתיים וזה...) אז צלצלתי אליו ושאלתי אותו אם יש משהו שהוא יכול לעשות...הוא אמר לי שלהשיג לי כרטיס חדש הוא לא יכול (כל הכרטיסים בחיפה כבר נמכרו והוא סיים את המכסה שלו של הכרטיסים בחינם על המשפחה שלו...) אבל הוא יכול להכניס אותי אל מאחורי הקלעים אחר כל אם אני רוצ כדי לראות את הראל...כל כך שמחתי באותו הרגע, כמעט התפוצצתי מאושר...הוא שאל האם זה פיצוי מספיק בשבילי..."בארוררררררררררררר!!!!!!!!!!!!" צעקתי כמו איזו פאקצה בת 10.....כך שאני מחכה ל25.11 לפסטיגל...וגם אם אני לא אראה טוב...אני אראה אחר כך את הראל עצמו, והרבה יותר מקרוב!!!!!!! אחחח......כמה טוב שיש פרוטקציות.....

עד כאן העדכונים להפעם....שלכם בכנות...גיטל

היום אני רוצה לדבר על נושא מאוד חשוב שעורר בזמן האחרון הרבה הדים ומודעות...

נתחיל מהנושא  שקשור פחות אליי ספציפית ויותר לכלל השכבה...אני בכיתה ט' כפי שזוכר לכם וביום שני 5.11 היינו אמורים לצאת למסע לנגב (טיול שנתי). הטיול היה אמור להתקיים ב20.11 אבל עקב התחלת השביתה בתיכונים החליטו בהנהלה להקדים את הטיול כדי שתהיה להם תעסוקה לכיתות ט' לארבעה ימים לפחות...(הטיול הוא ארבעה ימים ואני לומדת בבית ספר פרטי כך שההנהלה מחויבת למצוא לנו תעסוקה לזמן השביתה). ביום שישי אחר הצהריים לאחר שכבר התארגנו בחוליות אוכל ולינה וערכנו את כל הקניות הדרושות (אוהל, ציוד לבישול ואכל להכנה בשטח..) הודיעו לנו (דרך אתר האינטרנט של בית הספר!) שהטיול נדחה עד לאחר השביתה! למה אתם שואלים? התירוץ שלהם היה קצר וברור...המחנכים שלנו שובתים...לכן הם לא יוכלו לצאת איתנו...הם מאוד רוצים לצאת איתנו כי הם רואים בכך חוויה חינוכית מדרגה ראשונה והם מרגישים מחויבות ערכית להשתתף בחוויה שכזאת, איתנו התלמידים. הם פנו להנהלת הסניף וביקשו לדחות את המסע עד לאחר סיום השביתה. ההנהלה כמובן , הסכימה מיד בלי לחשוב אפילו על התלמידים . על כמה ניפגע מהצעד הפזיז, גם כלכלית (בכל זאת, כל האוכל הולך לפח, וזה כמה מאות שקלים...) אך בעיקר רגשית! ההנהלה לא חשבו לרגע על כמה התלמידים חיכו וציפו לטיול, זה היה אמור להיות שיעור לחיים, גיבוש שכבתי, כיף חיים.....תחשבו עד כמה מתאכזבים מזה....בנוסף גם בית הספר מפסיד המון, הוא צריך לבטל ברגע האחרון, הסעות, מקומות בהם היינו אמורים להתאכסן...הם מפסידים המון כסף מן העיניין ומי בסופו של דבר ישלם את ההחזר? כמובן שהתלמידים בשכר הלימוד..... מיד החלו מחאות מצד התלמידים...לא מספיק ששיבשו לנו לגמרי את שגרת הלימודים, יביאו אותנו לבית הספר בחופשים האמיתיים שלנו, יאריכו לנו את ימי הלימוד וידחסו יותר חומר בכדי להספיק, עכשיו גם מבטלים לנו את ההנאה היחידה שעוד נשארה לנו בימים האלה? וזה עוד מבלי להיוועץ איתנו? מבלי לשאול אותנו? אם כך, בשביל מה הם הקדימו את הטיול מההתחלה? המורים ידעו בכל מקרה שהם לא יוצאים איתנו לטיול והתארגנו בהתאם. הם הביאו מדריכי גדנ"ע ומש"צים שייצאו איתנו וגם המנהל ומורה מהיסוד התנדבו ללות אותנו. מה השתנה מיום אחד ליום המחרת שפתאום השתנתה דעתם?......אני בהחלט מבינה את המורים...גם אנחנו היינו שמחים אם הם היו מצטרפים אלינו לטיול אבל נוצר מצב ואלו הן הנסיבות. הם צריכים לוותר.מצד אחד , הם שובתים אז הם לא באים ללמד....עם זה אין בעיה גדולה..מקסימום התלמידים יעבדו קשה, יבואו בחופשים, אבל את החומר הם ישלימו...בטוב או ברע... מצד שני יש להם טיול...גם אנחנו רוצים טיול, גם אנחנו רוצים הלינות...אבל אנחנו לא יכולים כי הארגון לא מרשה...מה נעשה ?נעביר את הטיול למתי שנוח לנו....הם לא חשבו צעד אחד קדימה....הם לא חשבו שהנגב הוא לא כמו כל אזור, בחורף ובקיץ אי אפשר לצאת לשם מפאת הטמפרטורות הקיצוניות ובין לבין יש חגים וצריך גם להשלים חומר לימודים!!!בקיצור, רוב הסיכויים שלמסע הזה כבר לא נצא השנה...אלא אם כן הוא יהיה בשבועיים הקרובים! ולפי התקשורת השביתה עומדת להסתיים בקרוב, אולי אפילו בשבוע הבא...ואתם יודעים מה הכי כואב? שהתלמידים נפגעים הכי הרבה מכל העיניין...הם מפסידים חומר לימוד, ומפסידים חוויה...הם לא אשמים בשביתה ולכן לא צריכים להיפגע ממנה....אבל כך יוצא וזה המצב....ובנוסף לכל זאת, התלמידים החליטו לארגן הפגנה, כנראה שזה איכשהו דלף החוצה וכדי להשתיק אותנו נתנו לנו פיצוי..טיול של יום אחד ביום שני...לכן לא יכולנו להפגין אחרי שכבר יצאנו לטיול נכון?....זה ויתור מוחלט על עקרונות...בכל מקרה התלמידים הם לא בעמדת כוח מרכזית כאן שיכולה לשנות דברים...זה לא היה עוזר גם אם היינו מפגינים...רק ההנהלה יכולה להזיז ולקדם עיניינים ולכן נקווה שהם ישכילו להבין שדחייתה מסע הייתה טעות חמורה והם יוציאו אותנו לטיול בשבועיים הקרובים...עם או בלי שביתה...

אני לא רוצה שייוצר כאן רושם מוטעה ולכן שיהיה ברור- אני תומכת במאבקם של המורים ב100 אחוז! במדינה שלנו מתייחסים למורים כמו לסמרטוט! הוראה היא אחד המקצועות הקשים שיש....אני שומעת אנשים שאומרים "אחחח אם הייתי מורה ,הייתי חוזר כל יום בשתיים הביתה...איזה חיים נהדרים..." ובא לי להרביץ להם! המורה אולי חוזר בשתיים הביתה, אבל זה בימים שאין לו השתלמויות, אסיפות הורים, עיניינים לסדר בבית הספר.....בנוסף המורה מביא את העובדה הביתה..הוא בודק מבחנים ועבודות, מכין מערכים לשיעור וכל זה על חשבון הזמן הפנוי שלו עם משפחתו והוא לא מקבל על כך שום שכר! אני רוצה לראות עובד הייטק מפונק עומד בכיתה מול 40 תלמידים, לפעמים ללא מזגן וצריך לנאום בפניהם , לפעמים תוך כדי צרחות, ולהוציא את הנשמה ולקבל יחס מחפיר ומשפיל כל כך  מצד התלמידים...ואז עוד לנאום את אותו הדבר חמש פעמים באותו היום כי הרי יש כמה כיתות .... המורים מקבלים שכר זעום על הלימוד בכיתות בלבד...לא על כל מה שהם עושים מעבר, ובטח שלא על שיחות ופגישות עם הורים עצבניים והתלוות לטיולים....

אמא שלי מורה ואני רואה עד כמה קשה היא עובדת ומתאמצת, כדי שהכל יסתדר בצורה הטובה ביותר...שהשיעור יהיה מוכן, שהתלמידים יהנו, שההורים יירגעו, ועל כל זה היא מקבלת שכר זעום ביותר שאני אפילו לא אפרט מהו כדי לחסוך את הבושה...אבל היא לא תעזוב ותלך לעבוד במקצוע אחר...אתם יודעים למה? כי היא אוהבת ללמד. הוראה זו הנשמה שלה וכפי שאמר פעם מרצה באוניברסיטה, מי שבוחר לעסוק בהוראה...זה לא בשביל כסף...זה בגלל האהבה האמיתי לחינוך....

ובלי חינוך וערכים- אין לנו עתיד!!!!!!!!!!!!!!!!

אז שמישהו במדינה הזאת יפקח סוף סוף את העיניים וירים את הכפפה....לתת למורים את מה שמגיע להם, ומגיע להם הרבה יותר ממה שהם מקבלים עכשיו!!!

היי לכולם!

תראו, יכול להיות שאני נחשבת לאחת שמעדכנת פעם בהרבה זמן...אני אעדכן את הבלוג בערך פעם בשבוע (לרוב יום רביעי) כי אני כותבת רק על דברים משמעותיים בשבילי ובחיי והם קורים בערך בפרק הזמן הזה...

אז כפי שאתם יכולים לנחש לפי מצב הרוח, נושא קצת עצוב...

למי שלא קרא את הפוסט הראשון ועדיין לא מתמצא בחיי, (רע מאוד! איך אתם מעיזים! חח..סתם..) לא נורא, אני אחזור בקצרה. יש לי חבר, קוראים לו אסף, הוא בן 16 וחמישה חודשים ואני ממש ממש ממש אוהבת אותו. לפני כמה זמן הוא הודיע לי שהוא נוסע לנופש של שבועיים באמריקה. חשבתי לעצמי, שבועיים זה המון זמן, איך אני אשרוד את התקופה הזאת....למרות שהוא גר בתל אביב ואנחנו מתראים פעם ב..(כשיש הזדמנות למישהו מאיתנו להגיע לאחר הוא מיד עושה את זה...) אני מדברת איתו כל יום בטלפון לפחות שעה וחצי..חח... וגם במסן (עם ובלי המצלמה..) וכשהוא יהיה בחו"ל זה יהיה ממש קשה...

אבל הדחקתי...הוא אמר לי את זה באמצע אוקטובר וחשבתי...שאחד בנובמבר זה עוד מלא זמן...חצי חודש! אני כבר אחשוב על משהו...והנה הגיע ה31.10, יום לפני הטיסה...דיברתי איתו המון בטלפון  ,על כל מיני דברים (וגם שטויות.. כמו למשל, שאלתי אותו מתי הטיסה והוא אמר לי שבשלוש וחצי בצהריים ואז אמרתי לו שהוא יצטרך לצאת באחת עשרה מהבית אם הוא רוצה להספיק הכל ואז הוא שאל אותי, "למה כל כך מוקדם?" ואני עניתי לו "אתה יודע מה זה נסיעה עד תל אביב עכשיו לשדה תעופה?.." ואז הוא ענה לי "גיטלוש, אני גר בתל אביב, זוכרת?..." ושנינו צחקנו...פשוט לא תפקדתי..זה היה כבר לילה והייתי שפוכה מעייפות..),וגם שלחתי לו בדואר מכתב טיסה. הוא אמר לי אתמול שהוא קיבל אותו והכל בסדר...ושסביר שהוא יקרא אותו מהר מאוד כי הוא יתגעגע אליי מהר....המכתב הוא חמישה עמודים ככה שזה יעביר לו חלק מהזמן..בכל זאת, הוא יגיע בערך בארבע בבוקר..(אני יכולה להיות ממש חפרנית כשאני רוצה...אבל בעיניינים האלה אני לא קוראת לזה חפרנות, אלא ביטויי אהבה..חח..) ואז הוא אמר לי שהוא לא לוקח את הפלאפון מאיזושהי סיבה שלא הבנתי..ואז נבהלתי..איך נדבר? שבועיים לא ניצור שום קשר? מה יהיה? ואולי הוא בכלל ישכח אותי ויכיר שם בחורה אחרת, בלונדינית כוסית גבוהה ורזה וילך אליה ולא ירצה לחזור..? אני יודעת שזה מטומטם לחשוב ככה ,כולם אמרו לי את זה ,אבל הראש שלי לא ממש תפקד. גם היום בבית ספר...(כן ,למרות השביתה, אני לומדת- ריאלי, בית ספר פרטי, שכחתם?...) במתמטיקה, היו תרגילים על פרבולות, וזה חומר שאני יודעת טוב מאוד (בלי עין הרע טפו טפו טפו שימשיך ככה..) ופשוט לא הצלחתי להתרכז בפתרון הבעיות, כל היום הייתי מבואסת והרגישו את זה עליי. שלחתי לאסף אסאםאס והוא לא חזר אליי... התחלתי לדאוג...אחרי כמה שעות התקשרתי אליו וסיפרתי לו מה מעיק עליי. הוא אמר לי שאני סתם מדברת שטויות, אין מצב שהוא ישכח אותי, שהוא אוהב אותי, ולמה שהוא יחפש מישהי  גבוהה (יחסית..), רזה (גם מאוד יחסי...) וכוסית (אני לא מסכימה איתו על זה) אם יש לו אותי לידו?...ושהוא בכלל לא סובל בלונדיניות.. באותו הרגע אני פשוט נמסתי...הבנתי שאין לי כל סיבה לדאגה...זה רק לשבועיים ואנחנו נמצא דרך לתקשר...אין מה לדאוג...

גם החלום שלי שהוא ישיר לי את "HEY THERE DELILAH" (שיר מהמם, יש לו מילים כל כך חזקות, עמוקות ויפות..של PLIAN WHITE T'S.) יכול להמתין מעט אחרי מילים כאלו כמו שהוא אמר לי בטלפון....

מוסר השכל מכל העיניין- אני חושבת שאתם יכולים להסיק לבד....

ועכשיו לשאלה אחרת שמעסיקה אותי וחשובה באותה המידה....מה לדעתכם הוא יביא לי מהדיוטי פרי?!!!!!!!!!! חחח...סתם...מספיק לי שהוא יחזור בריא ושלם (בע"ה) ושיחזיר לי את כל החסך בנשיקות וחיבוקים שאני אצבור במשך הזמן הזה! זו המתנה הכי טובה שאני יכולה לבקש....

אסף- כבר מעכשיו אני מתחילה להתגעגע! תחזור בשיא המהירות, אני מחכה לך! אוהבת אותך לנצח!!!!!!!!!!!!! ותהנה, זה הכי חשוב!!!

ועד לפעם הבאה...שלכם בכנות, גיטל.....