אני כועסת על עצמי, הלב והראש פונים לכיוונים שונים, והמחשבות בוגדות בי. אני כבר לא יודעת מה אני רוצה, ואיך להתמודד עם כל מה שקורה. אני חושבת על משהו אחד אבל שנייה אחרי זה אני עושה הכל להפך. כל הבלבול הזה גורם לי לעשות ולהגיד דברים שאולי לא הייתי עושה, והכי גרוע הם פועלים רק לרעתי. מרחיקים אותי ממה שעד עכשיו "השגתי".

מעבר לזה דווקא עכשיו אנשים מפתיעים אותי לרעה. כל כך קשה לדעת מה נכון ומה לא. מה לעשות ומה לא. מה לחשוב ומה לא.

ולמרות שתמיד הייתה לי תקווה, השבוע היא התנפצה.. זה היה רק להקשיב ולשמוע את זה ממנו.

" Don't worry i cant run that fast
my legs can't carry the rest of me that far
dont worry you'll still be able to place me
to place me
you point your finger right on me

and all i want from you is love..."