מה הייתי נותנת עכשיו, רק כדי לראות את עינייך... לראות את החיוך שלך. שתחבק אותי חזק חזק ושלא תרפה, שתבין מה המבט שלי אומר, שתבין הכל, שכבר לא יהיה יותר מה להסתיר, שתבין שכל מבט שלי אלייך הוא מלא אהבה, שתבין שאני אוהבת אותך. שתבין שאני חושבת רק עליך.
מה הייתי נותנת כדי שתראה אותי באור אחר, שתאהב אותי כמו שאני אוהבת אותך.
מה הייתי נותנת כדי לשנות את כל התקופה הזאת, אם רק הייתי יודעת הייתי שומרת מרחק מההתחלה, אוטמת את ליבי, סוגרת את עיניי, ופשוט מתעלמת ממבטך, מעינייך. אך לא, נשביתי בקסמייך, ועכשיו אני פשוט לא יכולה לצאת מזה, כישפת אותי. הכאב ממשיך להכות כל יום ויום, הראש רוצה אחרת, אך הלב ממשיך לאהוב.
כל כך כואב לי כל פעם שאני רואה אותך, העיניים מסתכלות רק עליך והלב רק רוצה להיות איתך... תמיד אני אומרת לעצמי שזהו זה המבט האחרון, המחשבה האחרונה, הדמעה האחרונה וכל פעם שאני רואה אותך הכל נשכח. איכשהו תמיד המבט המדהים שלך גורם לי להמשיך לרצות להסתכל עלייך שוב ושוב, גורם לי להתנתק מהמחשבות שרק אומרות שאני צריכה לשכוח אותך, פשוט שכשאני רואה אותך, אני שוכחת מהכל.
הייתי נותנת הכל כדי לדעת על מה אתה חושב עכשיו... ובאיזה אור אתה רואה אותי...
"והנה העיניים נפגשות
שוב הן מביטות ואומרות
שרק לצידך רוצה להיות
אך חבל שזה העיניים ולא השפתיים"
