והנה שוב סוף חודש, מחר כבר חודש מאי. די די תעצרו את הזמן, הוא עובר מהר מדי, אני לא מספיקה כלום, דברים עוברים לי מול הפנים, ואני לא מגיבה או שלא מספיקה להגיב, דברים נגמרים בלי שלקחתי בהם חלק, בלי שהתחלתי משהו... הכל בלי.

עוד פחות מחודש מסיימים בית ספר לתמיד, והאמת שלבית ספר עכשיו נלך פעם ב... בגלל כל המתכונות. וזהו בעצם הכל נגמר, עכשיו זה הפינאלה, שלדעתי בכלל לא מרהיב.

חל בי שינוי, מרגישים יותר ויותר את הריחוק, הוא נהיה יותר ויותר גדול, עד שלבסוף הוא יגיע לשיא, וזה לא רחוק בכלל.

לאף אחד לא היה אכפת כשהחיוך השתנה, כשהוא התחיל לאט לאט לדעוך, אף אחד לא הבחין במבט שהתחיל להגיד יותר, שהיה מלא עצבות. ובעצם הכל נשאר בפנים, אף אחד באמת לא שמע את זה...

עכשיו יש איזה הרגשה של חוסר וודאות, לא יודעת מה יביא המחר.