והצעקה שלי שפתאום שברה את הדממה, הדהדה בחוזקה,

אי שם אתה שמעת אותה, והרגשת דקירה בלב. זה לא עזב אותך, והחיוך התחיל להעלם.

בלילות פתאום התחלת לחלום עליי, ראית את כל מה שעברתי, אך הדקירות בלב לא הרפו ממך, ואני אי שם במבט ריקני התחלתי להבין שזה נגמר.

יום אחד כאילו כך הגורל רצה, על חוף הים כשהשמש כבר אט אט שקעה, שני אנשים הפנו את מבטם זה לזו, ראיתי אותך, ואתה ראית אותי.

החלומות עליי גרמו לך לרצות לראות אותי, להבין מה כל זה אומר, התקרבת אליי כשאני עוד לא האמנתי לעיניי ולא יכולתי להוציא הגה מפי.

התיישבת לידי, חייכתי ואתה חייכת אליי בחזרה. שאלת לשלומי, ואני רק ניסיתי להבין שכל מה שקורה הוא לא אחד מהחלומות שלי, ושאני באמת כאן איתך.

הוא התחיל לספר לי, זה היה מוזר לשמוע אותו, זאת הפעם הראשונה שהוא פתח את הלב שלו, והתחיל לדבר על עצמו. הוא הסביר שיום אחד הוא שמע מעין צעקה, שלא הייתה אמיתית, הוא שמע אותה בראש שלו, ואחריה הוא הרגיש מעין דקירה בחזה, תחושה נוראית.

ומאז אותו היום הוא לא הפסיק לחלום עליי, ראה אותי עצובה, בוכה. ראה רק אותי, ופשוט לא הבין.

אני לא ידעתי איך להגיד לו שהצעקה אכן הייתה קיימת, שאיכשהו הוא הרגיש את הכאב שלי.

ברקע נשמעו צלילי פסנתר...

עיניו הסתכלו עליי, אך הפעם העיניים הביעו משהו אחר, משהו מעבר, הסתכלתי עליו, ואמרתי לו שהוא באמת שמע אותי, רק שאני לא מבינה איך. לידינו הנוף התחיל להשתנות, השמש כבר שקעה, והירח כבר יצא, כבר לא ניתן היה לראות את מי הים הכחולים, כבר החשיך.

זה לא גרם לנו להפסיק להסתכל אחד על השני, היו רגעים שפשוט אי אפשר היה להסביר אותם, רק מבטים והדממה לא באמת הביעה את השקט, היא אמרה הרבה יותר. הרגשתי צורך לספר לך הכל, אך הפעם זה היה שונה לא היה שום דבר שימנע ממני, הפחד נעלם, והפעם היית באמת מוכן לשמוע הכל.

המבט שלך לא ירד ממני כל עוד דיברתי, ואני לא יכולתי להסתכל לך בעיניים, הסתכלתי לכיוון הים.  קולי רעד, רעדתי בעצמי, ודמעות זלגו לי בעיניים.

אמרתי את דברי עד הסוף, היה נדמה לי שעבר נצח, כשסיימתי לדבר לא יכולתי להרים את המבט, ולהסתכל לו בעיניים.

הוא אמר עכשיו אני מבין הכל... "את מדהימה". המילים שלו גרמו לי שוב לרצות להסתכל לו בעיניים, לראות את המבט המיוחד הזה שיש לו. הרבה זמן הסתכלנו זה על זו בלי להגיד מילה, אבל אחרי זמן מה שאלתי מה יהיה עכשיו? הוא חייך, ואז הוא אמר אני לא רוצה להפסיק לראות אותך, לשמוע אותך. הדמעות לאט לאט נעלמו, וחיוך מבויש הופיע.

לא רציתי שזה יפסק, רק רציתי שהרגע הזה ימשך לתמיד, הרגע שבו כבר אין יותר סודות בינינו, הכל התגלה, הבנת אותי, גירשת את כל הפחדים, אפילו העלת לי חיוך. לא רציתי שזה יגמר, רציתי ככה להישאר לתמיד לידך במקום המדהים הזה, כשאתה כל כך קרוב אליי, כשאתה מחייך ומסתכל רק עליי.

הרגשתי הכי משוחררת איתך, האמת כי הרגשתי הקלה, כל הכאב והמעמסה שסחבתי איתי כל הזמן הזה פתאום התגלה, כבר לא היה לי מה להסתיר ממך, פתאום הבנתי שעכשיו תבין כל מבט שלי, כל חיוך שלי, תבין הכל.

קמנו מהחול, והתחלנו ללכת על החוף, כבר כמעט ולא היו אנשים, היה מאוד מאוחר.

זה היה רק אנחנו, הים ואור הירח שהאיר עלינו. בשלב מסוים שנינו הסתכלנו על הים, אחר כך הסתכלנו זה על זו, ופתאום הוא חיבק אותי, החיבוק הכי מדהים בעולם, הכי אמיתי שיכול להיות, החיבוק הזה מילא את כולי וחימם לי את הלב. יכולתי להריח את הריח שלו, להרגיש אותו קרוב באמת. דקות ארוכות עמדנו כך מחובקים על החוף, ושום דבר לא הפריע לנו, זה היה כאילו שקשה לנו להתנתק אחד מהשני.

הוא אמר לי, את באמת מדהימה, את אמיתית, הכי כנה שיש, ואת באמת אוהבת אותי, אני באמת מרגיש את זה. חייכתי, רק לרגע הזה חיכיתי, הייתי הכי מאושרת שאפשר להיות.

הוא הסתכל עליי, העיניים שלו לאור הירח היו מדהימות, ויותר מדהים היה שהמבט היה כולו עליי, הוא הסתכל לי עמוק בעיניים, ובאותו הרגע בשבילי זה היה הכל.

לא עבר הרבה זמן עד שהתעוררתי, התעוררתי מחלום מדהים, מחלום שנתן לי תחושות אמיתיות.

באותו הזמן גם התעוררתי למציאות אחרת, ששונה לחלוטין מהחלום.