כעבור כחצי שנה.
אני ואנדרס היינו ביחד, התרחקנו מהתקשורת כשהוא היה הדבר החם ביותר בעולם.
רוב הזמן רבצנו אצלו בדירה היוקרתית שלו אבל זה הספיק לי, להיות רק שנינו ביחד.
מדי פעם הוא לקח אותי להתחרות במירוץ מכוניות, או לעשות סנפלינג, או צניחה חופשית כשהיו מסדרים לנו לעשות את זה כשאין עוד אנשים במקום כי כולם רצו תמונה וחתימה מקארסי.
הערב היה משחק חשוב, את כל מה שהבנים בכיתתי ידעו אני ידעתי כשבועות לפניהם אבל הם לא יודעים שהשחקן שהם כל כך העריצו, אהבו ונשמו יום יום במשך שנים, היה האהוב שלי.
~
אחרי יום ארוך בבית הספר מיהרתי לביתי,התקלחתי, עשיתי במהירות את המטלות שלי ומיהרתי לביתו של אנדרס.
בגלל המשחק לא התראינו כמעט השבוע מפאת האימונים שהיו לו.
במעלית וידאתי שלא עקבו אחרי, דפקתי על דלתו והוא פתח לי לבוש בטרנינג ספורטיבי "היי" הוא אמר מופתע ונישקתי אותו
"מה את עושה פה?” משכתי בכתפיי, הנחתי את תיקי בצד הדרך כשהוא סגר את הדלת "התגעגעתי" אמרתי והחזקתי בעורפו
"גם אני אבל אין לי זמן.. אני מצטער" הוא אמר ואני חיבקתי אותו "אני חייב לזוז לחימום לפני המשחק " נאנחתי
"את צריכה לחזור הבייתה?” משכתי בכתפיי "למה?” הוא שיחק בשיערי "את יכולה להישאר עד שייגמר המשחק ואני אחזור מהר.. מה את אומרת?” שוב משכתי בכתפיי "לא יודעת.. “ הוא נישק אותי נשיקה מהירה ושם את התיק שלו על גבו "מה שבא לך.. אני זז" הוא קרץ אליי, נישק אותי קצרות על שפתיי ויצא מהדירה.
נשכבתי על מיטתו ונאנחתי הייתי כל כך מאוהבת בו שהתגעגעתי אליו בכל רגע נתון.
מאוחר יותר מצאתי את עצמי רואה את המשחק בסלון ואוכלת גלידה מהקופסה.
חיכיתי שהמשחק ייגמר והכרחתי את עצמי שלא להירדם.
לאט, לאט שקעתי בספה, עיניי החלו רואות מטושטש ולהיעצם, נאבקתי בשינה בשביל לראות אותו מבקיע גול ואת סוף המשחק כבר פספסתי.
~
הוא חזר אחרי המשחק שהסתיים בתיקו, זורק את התיק לפינת הדירה בעצבים ונכנס למקלחת.
הוא יצא לבוש במכנס פיג'מה ארוך בלבד, מדליק את המזגן על חום ואז שם לב לנוכחותה, בסלון, היא ישבה מכופפת, הוא התקרב בשקט והסיט את שיערה הריחני מפניה, עיניה היפות היו עצומות, הוא העמיד אותה והוביל אותה למיטתו.
הוא נשכב לידה, מכסה את שניהם בשמיכה, היא הצמידה את ראשה לחזהו החשוף "ראיתי את המשחק" היא מלמלה מתוך שינה "הכנסת גול" היא אמרה והוא צחקק מלטף את ראשה ועוצם את עיניו "אני אוהבת אותך.” היא הוסיפה לאחר שכמעט נרדם.
~
למדתי למבחן במתמטיקה כשאחותי נכנסה לחדרי כשזר וורדים בידה “אמרו שזה בשבילך” היא אמרה ושמה אותו על מיטתי ויוצאת במהירות שנכנסה.
הרמתי את זה הפרחים וחיפשתי את הפתק שהוצמד אליו “מצטער שהייתי עסוק כל כך, בשמונה בערב צאי מהבית ותקבלי את הפיצוי שלך. אנדרס.” חייכתי ונאנחתי, התרגילים במחברת כבר לא עניינו אותי כל מה שחשבתי היה עליו ועל הערב. על התירוץ שאמציא להוריי ועל מה שאלבש.
קמתי מהמיטה כשראיתי שאין לי הרבה זמן להתכונן.
נכנסתי למקלחת, לאחר מכן עמדתי אל מול הארון מסתכלת על הבגדים וחושבת על האפשרויות שהוא יכול לקחת אותי אליהן. הסיכויים הרבים היו לדירה שלו אבל בגלל שהוא רוצה לפצות אותי יכול להיות שהוא ייקח אותי למסעדה או מקום פומבי אחר.
החלטתי על שמלה שחורה פשוטה אך מחמיאה, נעלתי מגפונים שטוחים בצבע קרם ומעיל בצבע הנעליים. ייבשתי את שיערי בפן, מעט שחור ומסקרה בעיניים ואודם ורדרד לשפתיי.
בשמונה ירדתי במהירות למטה “תהני בסרט עם הבנות!” אמי צעקה מהספה ואבי נופף לי , חייכתי ויצאתי מהבית, נועלת אחרי, יוצאת מהחצר ורואה את המכונית שלו בסוף הרחוב, רצתי בקלילות לעבר המכונית והתיישבתי במושב הנוסע “את מאחרת..” הוא אמר בחיוך ואני חגרתי את עצמי.
הגענו לחנייה של הבניין שלו. ירדנו מהמכונית והוא אחז במותני בדרך למעלית “לא קר לך?” הוא אמר מסתכל על רגליי החשופות “ואם כן? אין לך אפילו מעיל להביא לי” הוא צחק.
נכנסנו לביתו וריח של אוכל מילא את ראותיי “בישלת?” שאלתי והורדתי את מעילי ונעליי כשהרגשתי שהבית מחומם.
הוא הנהן בראשו “אני מקווה שאת רעבה” הוא הוציא את הכיסא כדי שאתיישב ומיהר להתיישב מולי.
“זה בהחלט מפצה” אמרתי כשניקיתי את הצלחת מכל האוכל וטפחתי על בטני שכאבה.
“זה לא הכל” הוא אמר וקם לכיוון הסלון, קמתי ופיניתי את השולחן, כשפתחתי את הפח מצאתי קופסאות של אחד הקייטרינג הפופולרים בעיר, חייכתי ופיניתי את השאריות מהצלחות.
“היי, מה נראה לך שאת עושה?” הסתובבתי “אסור לך לפנות את הזבל” הוא אמר ואחז בידי.
“כדי שלא אראה את הסוד שלך?” הוא הסתכל עליי “את מדמיינת” הוא הושיב אותי בספה והתיישב לידי, לוחץ 'פליי' והסרט התחיל.
“טיטאניק?” שאלתי והסתכלתי עליו “מה את לא אוהבת?” הוא שאל ואני משכתי בכתפיי
“אוהבת אבל.. עצוב”.
הוא קם לכיוון הטלוויזיה “לא הכנתי שום דבר אחר..” הוא אמר ואני קמתי ועצרתי אותו “הכל בסדר” חייכתי על מנת להרגיע אותו.
“אני רוצה לפצות אותך” הוא הסביר ואני שיחקתי בשערו “בוא נרקוד” הוא עצר לרגע והסתכל עליי מבולבל “את יודעת שאני לא יכול לצאת למועדון..” צחקקתי “לא מועדון.. כאן.” קמתי מהספה והוא נותר יושב וחושב זמן קצר “רצית לפצות אותי לא?” שאלתי וידי מושטת אליו, הוא עצם את עיניו ונאנח, מלפף את זרועותיו סביב מותניי ואני החזקתי בצווארו “אתה מאוד סובל” אמרתי בציניות, שיר הנושא של 'טיטניק' התנגן ברקע, הסתכלתי בעיניו החומות והוא בעיניי הירוקות, עצמתי אותן כשהוא העביר את אחת מידיו בשיערי, לצווארי.
מהר מאוד מריקוד סלואו צולע זה הפך לנשיקה ארוכה, בלי משים לב חצינו לחדר השינה ונזרקנו על המיטה כשהוא מעליי , מלטף את בטני ותוך כדי מוריד מעליי את השמלה, הורדתי לו את החולצה, עם המכנסיים הוא נאבק דבר שהצחיק את שנינו, "זה לא רומנטי במיוחד" הוא אמר "תסתום ותאהב אותי" אמרתי בחיוך ומשכתי אותו מהעורף אליי.
הוא שכב מעליי התנשקנו, התפשטנו, ליטפנו, נגענו ובחנו אחד את השנייה, בלי מילים, האהבה דיברה במקומנו. הוא נתן לי להרגיש מוגנת ונאהבת.
כששפתיו על שפתיי וליבנו פועם כאחד, הרחתי את שיערו, שילבנו אצבעות וזזנו ביחד, זה היה כאילו לא נשמתי בלעדיו עד הרגע שהוא היה בתוכי, כאילו הלב שלי עומד להתפוצץ מרוב אהבה, חיבקתי אותו בחוזקה.
זה כל כך טוב לאהוב מישהו כל כך שזה כואב, אני לא יודעת איך אנשים שורדים את זה.
זה מצב של אושר עילאי, את חושבת שאת חולמת, זה האושר בפנים שאת מרגישה..
זה כל כך יפה שזה גורם לך לרצות לבכות.
~
בבוקר התעוררתי וראיתי שהכל בסדר, הפעם הראשונה בחיי וזה כל כך מושלם.
לאט אני מסתכלת סביב והוא שכב לידי, עיניו עצומות, יד אחת שלו מתחת לראשי.
התקרבתי לחיקו והסתכלתי על פניו, ליטפת בזהירות את תווי פניו ושרירי חזהו.
הכנסתי את ראשי מתחת לצווארו והסנפתי את ריחו, הייתי מאושרת, הרגשתי שונה, חשבתי על הדברים הקטנים שהופכים את החיים לנהדרים, לא הייתי משנה דבר, זו ההרגשה הכי טובה.
הוא עטף אותי בזרועותיו החסונות ונשם עמוק “בוקר טוב” אמרתי בחיוך שהוא לא ראה, הרמתי את ראשי להביט בו והוא הסתכל עליי “אני מת לנשק אותך.” הוא אמר וחייכתי “אני חייב קודם לצחצח שיניים” הוא נאנח והחל לקום "לא..” אמרתי בטון מתחנן והחזקתי בו "הרגע הזה מושלם בבקשה אל תלך" הוא חייך וחזר למקומו “אתה נוטש אותי היום?” שאלתי, הוא שכב על גבו ואני הנחתי את ראשי על חזהו, הוא ליטף את גבי החשוף “יש לי יותר מאוחר פגישה חשובה” הוא אמר והתעצבתי “אבל עד אז אני איתך” חייכתי, מנסה לעודד את עצמי.
“אני נכנס להתקלח, בינתיים תזמיני ארוחת בוקר, יש מספר טלפון על המקרר של בית קפה שאני כל הזמן מזמין מהם.” הוא קם ונכנס למקלחת.
התכרבלתי בצד שלו, מריחה את הריח המדהים שלו, ואז נזכרתי שאני עירומה לגמרי.
שמתי את החזייה והתחתונים שלי ולקחתי מהארון שלו טרנינג.
התקשרתי לבית הקפה והזמנתי שתייה חמה ומאפים.
“רוצה גם להתקלח?” הוא שאל כשיצא מהמקלחת , חוצה לחדרו ומתלבש בזריזות “יש מים חמים” הוא אמר ונכנס למטבח לבוש בטרנינג כמו שלבשתי “את לא רצינית” הוא אמר מצחקק והוריד את ראשו כמאוכזב "טוב, אני יכול להסביר... יש לי איזה 10 כאלה בדיוק" הוא אמר "מי נראה יותר טוב?" שאלתי ונשענתי את השיש, הוא התקרב ואחז במותניי “הזמנת אוכל?” הנהנתי בראשי והוא נצמד אליי, מחזיק בעורפי ומתקרב לנשק אותי “בטח עכשיו יצלצלו בפעמון” אמרתי והוא הסתכל אינסטינקטיבית על הדלת "זה רק בסרטים" הוא אמר ונישק אותי “אני אוהבת אותך” אמרתי והוא הסתכל עליי “אה באמת? לא ידעתי. חשבתי שסתם רצית לאבד את בתולייך” פתחתי את עיניי בהפתעה, ניסיתי להיראות כועסת אבל לא יכולתי שלא לחייך “איזה רע אתה” אמרתי והלכתי לכיוון הדלת “דיי, דיי אל תכעסי, בצחוק” הוא החזיק בידי “אתה יודע אבל שאני לא כועסת..” הוא נאנח , החזקתי בשתי ידיי בעורפו והצמדתי את המצח שלי לשלו “אני אוהב אותך” חייכתי "לקח לך כמה שניות" הוא משך בכתפיו “איך היה לך אתמול?” ניתקתי את מצחי ממצחו “היה... כיף” אמרתי מריצה בראשי את ארוחת הערב.
“אני מתכוון לסק..” קטעתי אותו לפני שהשלים את המילה האחרונה “ששש!! לא מדברים על זה.” השתחררתי מאחיזתו והסתובבתי עם גבי אליו, הרגשתי איך לחיי עולות באש, פחדתי שהוא לא הרגיש כמוני אבל יותר פחדתי שהוא לא נהנה.
ידעתי שהיו לו בחורות אחרות לפניי, בוגרות יותר, יפות יותר ובטוח טובות יותר מהבתולה בת ה18 שאני.
“בטח שמדברים על זה.. זה לא היה סטוץ חד פעמי.” הוא הסביר וניסה לקלוט את מבטי “או שכן..? ניצלת אותי מינית?!” הוא צחק מנסה לשבור את המתח שיצרתי.
“היי.. לא נדבר על זה אם את לא רוצה” הוא סובב אותי אליו “אני רק צריך לדעת שהרגשת טוב ושאת בסדר” הוא חיכה לתשובה ואני רק הסתכלתי בעיניו הכנות וחייכתי, פעמון הדלת צלצל, עשיתי צעד קדימה והוא נאנח מרים את ראשו למעלה, חיבקתי את מותניו והנחתי את סנטרי על כתפו “הרגשתי טוב ואני בסדר” לחשתי לאוזנו והוא שם את ידיו על ידיי שנחו על בטנו “יותר מזה.. היית הכי טוב שלי..” אמרתי בקול רם “בינתיים” לחשתי והלכתי לדלת, לקחתי את המשלוח, שילמתי לשליח וסגרתי את הדלת "אני לא רוצה להתלהב אבל אין יותר טובים ממני..” משכתי בכתפיי “אני כבר איידע אותך” הנחתי את האוכל על השולחן בסלון “את רואה, ככה מדברים על זה.. “ הוא התיישב על הספה ומשך אותי מהמותניים לשבת עליו.
אכלנו "מה תעשי היום?” הוא שאל ומשכתי בכתפיי "מה עם חברות? את לא מספרת כלום עליהן" שתיתי את הקפה שלי "זה כי אין.” הוא הופתע ואני צחקתי "את רצינית?” הנהנתי בראשי "מה זאת אומרת?” הוא נראה פתאום מסוקרן “יש בנות בכיתה שמזמינות אותי מדי פעם להתכונן למבחן או לצאת אבל אין לי זמן” הוא שתק והביט בי “אני לומדת, יש לי מטלות בבית ויש לי אותך” חייכתי “לא אבל.. חברות זה.. לפחות אחת?” הנדתי בראשי “למה שלא תצאי איתן היום? אני ממילא יוצא עד מאוחר ואין לך מה לחכות לי.. אלא אם כן בבית יש לך מה לעשות?” הנדתי בראשי “נו הנה!” הוא צחק ואני חייכתי.
~
אז עשיתי כבקשתו, למרות שניסיתי למלא את היום שלי בדברים אחרים אבל דווקא היום לא היו לי שיעורים\ עבודות, ופטרו אותי ממטלות הבית.
אז ישבנו בבר\מסעדה\בית קפה במרכז העיר שש בנות, הן דיברו על כמה שהן שמחות שיצאתי איתן ושכל שבת בערב הן באות לכאן לפני תחילת השבוע “אז את מוזמנת כל פעם” היא אמרה בחיוך מושלם, הן היו חבורה כזאת של בנות יפות, כאלה שמדגמנות לחנויות בעיר ופרסומות לא התאמתי להן, הן היו גבוהות, כמעט שוות בגובהן ואילו אני הייתי נמוכה מהן, הן היו רזות, גוף של דוגמנית מושלמת, ואני הייתי מלאה (במקומות הנכונים כן?), כמובן שלחמישתן שיער בהיר, ואני עם שיער חום ככה, מה שהתאמנו היו העיניים הבהירות, אבל אף אחד לא מחפש דוגמנית עיניים..
ואז השאלה שהכי חששתי ממנה הגיעה, אחרי ששאלו על המשפחה שלי, על ישראל, על למה? כמה? ושוב פעם למה? “מה עם חבר?” שאלה זו שישבה מולי אך לא תפסתי עדיין את שמה. שתקתי "נו מה את שותקת, אנחנו חברות עכשיו" אמרה זו שישבה לידי , הנדתי בראשי "שום דבר מיוחד" שיקרתי "לא שמת עין על מישהו?” הנדתי בראשי לשלילה "אני לא בעניין לחבר כרגע.. אני עדיין מנסה להסתגל למקום, לבית הספר..”
אחרי שאכלנו, פטפטנו, חזרתי הביתה וידעתי שאני לא אפגש איתן יותר.
נכנסתי לביתי שהיה חשוך ושקט ועליתי לחדרי.
~
חזרתי מהפגישה עם הבנות, מוקדם יחסית... @ אולי תבוא ונשב במכונית מול הבית שלי :) @ שלחתי לו סמס והחלפתי לפיג'מה, הורי ראו את אחת מסדרת בתי-החולים הקבועה שלהם במיטתם, אחותי כבר ישנה וסבתי הייתה בחדרה.
@מצטער, לא יכול.@
הוא החזיר ותהיתי למה הודעה כל כך יבשה אחרי הלילה והבוקר המדהים שהעברנו יחד.
~
בבוקר למחרת נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקומי, הבנות ישבו לידי ובשולחנות ליד, הן בהחלט היו מתוקות אבל לא היה לי מה לדבר איתן, בייחוד כשהנושא החשוב שלהן זה בנים.
“קלטו את הכוסית החדשה של קארסי!” סובבתי את ראשי בחדות אל קבוצת הבנים שהתקבצה בפתח הכיתה, מעיינים בעיתון.
המורה נכנסה וחטפה את העיתון מהנער, כיוון שישבתי בשולחן מול המורה יכלתי לראות את התמונה שהם דיברו עליה, בה אנדרס הולך ברחוב עם בחורה שהיא לא אני.
נאלמתי דום. לא ידעתי מה לחשוב או מה לא לחשוב. “פתחו את הספרים שלכן בעמוד 73..” המורה ברברה ואני בהיתי בעיתון, בכל הפרטים הקטנים, בהבעת פניו האדישה, בידו החובקת את כתפיה ובה, הבחורה היפה שלא הייתה אני, תחת הכותרת "לקארסי יש חברה!”