אין לי מושג למה, אבל ביום יומיים האחרונים הרגשתי...

מוזר.

איזו מן הרגשה מתוסכלת כזאת. ועכשיו זה הפסיק.

יש!
אני שוב יכולה לתפקד כמו נורית, ולא כמו מישהו אחר.

בעצם רק רציתי לדווח שהסיפור שלי, שפירסמתי פה קצת וזכה לקצת פידבקים חיוביים, בעצם תקוע עמוק בפרק העשרים שלו. יאוש!

תצילו אותי מהמחסום בכתיבה!

לעומת זאת, הציור בעיפרון פורח כמו ילד בגיל ההתבגרות (הכוונה לחצ'קונים. אנשים מתקשים!).

אולי אני אוסיף אחד עוד היום, פירסומת לבלוג שלי.

לילה טוב ושבת שלום!

או, ד"א, פרו יתקבל בברכה.

והנחמד שיתן לי כזה יזכה ללינקוק ב"לינקיה" שלי.