היום המחורבן שהיה לי היום.

אוקי, זה היה אמור להיות ערב ממש כיף. אלוהים, כמה שזה נגמר לא טוב.

אנשים, אל תחשבו שהידרדרתי לסמים, פשע, זנות או כל דבר אחר. פשוט מאוד, רציתי לבלות ויצא בלאגן היסטורי.

נתחיל מזה שלא רציתי להכנס, כי היו שם חבורות של אנשים שפשוט היו גדולים מאיתנו,

פשוט לא רציתי. אוקי, הם היו גדולים מאיתנו, עישנו ומה לא. ואני גיליתי שיותר קל פשוט לעזוב צרות מאשר ללכת איתן מכות ראש בראש.

נמשיך בזה שלא ידעתי לאן ללכת,

איפה הטיפוסים הביתיים של פעם? לשבת ולאכול עוגיה ולשתות שוקו, תוך כדי פיטפוט- זה דבר ממש כייף!

שלא נשכח את העובדה שקיבלתי 76 בבוחן במתמטיקה,

לפחות השנאה הדדית. אני שונאת מתמטיקה, והיא שונאת אותי.

בריצה בספורט (600 מטר, 2:46 דקות) רציתי לעשות פחות זמן וכמובן שלא הצלחתי.

ורק לפני כמה שבועות הצלחתי לרוץ 4 קילומטרים רצוף. חוק מרפי?

ידיד שלי הוכיח שוב עד כמה בנים בגיל ההתבגרות חסרי כל חוש טאקט או לכל הפחות מעט מלודרמטיות.

חתיכת זבל! ביוב! שירותים! משתנה! לך לעזאזל!

ולסיכום אני מרגישה כל כולי- נאחס.
אלוהים, איזה יום מחורבן.

מצד שני.

אז מה, אם היה יום פחות מוצלח,תמיד אפשר להסתכל על מה שיותר מוצלח!

היום הטוב שהיה לי היום.

הריצה שעשיתי- הייתי בן הראשונות.

שברתי שיא חדש במהירות הכנת קוביות מסולסלות (החוטי סקובי דו הצבעוניים האלה, שכולנו היינו מכורים אליהם ביסודי? בדיוק זה), והכנתי אחד לחברה.

החברה ממש שמחה!

היום עבר מהר.

אין לי הרבה לעבוד- רק מתמטיקה, להכין עבודה בספרות ולהתכונן לפיזיקה.

השיער שלי תפס צורה יפה בערב.

ביליתי עם חברה בערב.

פגשתי כלב חמוד ומתוק בדרך.

שיחקתי כלבה חמודה והיפראקטיבית.

אני משתדלת להיות שמחה, ומצליחה.

כולם מכירים אותי כנורית- בחורה צחקנית וחייכנית, שאוהבת להינות מהחיים.

אני זאת אני, ואין אף אחד כמוני.

יש יותר אנשים שאוהבים אותי בעולם מאשר כאלה שבאמת שונאים אותי.

אני מודה ומתוודה שזה היה באמת שיחרור לחץ. אני מרגישה קצת יותר טוב, גם אם רק קצת.

אני בכלליות מבואסת מהיום, אבל אני יודעת שיש לי יותר סיבות לשמוח מאשר להיות בכעס.

אני באמת מבקשת, הערות דוחות או דברים כאלה- אני אאזין להם בפוסטים אחרים.

אני צריכה עכשיו שאנשים יעודדו אותי, ולא יגרמו לי להרגיש יותר איכסה.

תודה!