אוה... אין לי ספק שאחרי הפוסט הזה מספר הכניסות שלי+התגובות הזועמות יגדל בהרבה...

אבל בקטנה.

בככל אופן החלטתי שאצא למסע פירסום...

יצאתי עם ציפיות די נמוכות, הכוונה, מה מסובך בלכתוב "היי הגבתי לשלך תגיב לשלי בלוג נחמד" בלה בלה בלה?

לא. כי יש סוג בלוגרים אחד שאני לא אוהבת (טוב, יש יותר מאחד. אבל זה המשמעותי שמבניהם).

בכלליות, יש להם כמה מאפיינים:

*יש להם חיבה מוגזמת לשחור (שחור זה אחלה. אנני אוהבת את הצבע הזה בכל מקום. אבל קצת גיוון לא יזיק, savvy?

*הם יספרו לכם עד כמה החיים שלהם קשים ואומללים ומדכאים, עד כמה שהם סובלים ובא להם למות.

ה-ל-ו-!!!! אין לכם חיים? תתנתקו רגע מהמחשב וצאו בשש בבוקר לשבת על המרפסת עם שתיה חמה וצפו בזריחה.

אני די בטוחה שזה יעודד חלק מהדיכאוניים שיש כאן.

אותי זה מעודד. זריחה זה דבר כ"כ יפה. וגם השקיעה.

*הם ישתמשו בקללות המוניות וגסות על מנת להביע את אישיותם המלבבת וחסרת הגיוון.

*הם יפציצו את הבלוג בפוסטים חסרי משמעות שיכילו מילים של שירים, שכמובן אף אחד לא יטרח ויקרא.

*הם דומים זה לזה בצורה מפחידה.

*(לפעמים) הם יכתבו עם שגיאות כתיב.

ובכן, יצאתי "לטייל" קצת בישרא בלוג וגיליתי אתת כל תופעות הטבע הנ"ל.

לכן החלטתי לכתוב פוסט על מנת להציל את האנושות מדור שלם של בני נוער דבילים (יסלחו לי נא כל הישראבלוגים שכאן, שעל בטוח עצבניים אש כי הם יודעים שאני מתכוונת אליהם)

חסרי חיים ומשמעות.

תהיו מגוונים, אל תקללו. ספרו דברים שעשיתם, אבל דברים מעניינים.

לדוגמא, הנה שני קטעים. זהים בתוכנם, אבל שונים בצורת כתיבתם.

תשוו ותגידו לי מה יותר נחמד, ומה צורם לעין.

קטע 1:

היום היה לחברה שלי יום עם מזל. ישנה אצלי חברה, וקמנו בתשע ורבע עם השעון המעורר של הפלא שלה.

הודעתי לה שאני צריכה להשתמש בתרופה, והיא החליטה לננוב עוד כמה דקות שינה.

בתשע וחצי הערתי אותה (ואת עצמי). החלטנו "רק" עוד קצת לישון. רבע לעשר, החלטתי שצריך לעשות מעשה והערתי אותה.

הלכנו לממטבח מסטולות לחלוטין ואכלנו ארוחת בוקר.

הלכתי לחדר כושר, סבלתי בטירוף (יחד עם החברה שלי) וחזרתי הביתה.

פתאום, הפתעה! היא מצאה שקל.

כיף לה. המשכנו ללכת ובאמצע התפצלנו.

טלפון.

"נורית, מצאתי עוד שקל! יום המזל שלי!"

הלכנו לצופים.

"הנה עוד 15 אגורות!"

בדרך חזור:

"הנה עוד שקל!"

למה תמיד היא מוצאת אותם?! XD

זאת היתה אופציה מספר 1. קבלו את שתיים.

היום היה לחברה שלי יום עם מזל, כי כמובן לה ייש ולי אין.

כל כך בא לי למות לפעמים.

קמנו מוקדם בבוקר (חרא!!!)

והלכנו לסבול בחדר כושר המסריח.

כשחזרנו הביתה היא אמרה:

"גאד דאמט! הנה שקל!"

אחרי זה היא התקשרה אלי ואמרה:

"מצאתי עוד שקל!"

בצופים הנה מצאה עוד 15 שקלים (הא הא! מגיע לה!)

בדרך היא מצאה עוד שקל שאיזה מפגר הפיל.

למה היא תמיד פאקיננג מוצאת דברים ואני פאקינג לא?!?!

יום מחורבן.

נתראה מחר, אם יהיה מחר.

מקווה שהפנמתם, בתקווה שעם קריאת הפוסט הזה יגדל מספר הבלוגרים שיתפסו את עצמם בידיים ומספר הבלוגים הנורמלים יגדל.

ד"א, לא טענתי ששלי "נורמלי".

אני רק מקווה שהוא שונה ממה שיש בדר"כ בישרא.

אם תתאהבו במישהו- הוא יוכל לפגוע בכם. ואתם תרגישו את זה חזק.

אם לא תאהבו אף אחד- אף אחד לא יוכל לפגוע בכם. תהיו מנותקים וקרים, אדישים ובלתי מושפעים.

זאת אחת הסיבות שאני לא מנסה לתנגד ל"הדלקות" הקטנה שלי בכל הנוגע לג'וני דפ.

הוא נשוי+2, ככה שאין לי ממש אשליות.

אני מעריצה אותו כי הוא מוכשר- ונראה טוב.

בקשר לג'ק ספארו- כל הקטע עוד יותר נחמד. כי אז אני יכולה לחשוב מה שבא לי, בלי שפתאום יקרה משהו.

אני יכולה להמציא לו אופי משלי, להחליט מה הוא יגיד או יעשה- וזה הקטע החביב בכל האנשים שמתאהבים במפורסמים.

אבל כשנדלקים על מישהו אמיתי- החיים נהיים מסובכים.

כי אי אפשר לפנטז מה שרוצים. יש כאן בנאדם חי ובועט, שיכול להפתיע אתכם בכל צורה.

יש לו אופי מוגדר ודיעות שונות- וכן, הוא לא יצא מהסרטים.

אבל כמו שחברה שלי אמרה-

אם לא מנסים, לא נהנים. לא מבלים.

וזה הרס מוחלט.

אני מסכימה איתה.

גם כל מה שהיא אמרה- וגם:

אם הכל היה הולך בצורה חלקה, האם זה היה כל כך כיף להתאהב?

הייתם נהנים לשבת ולפנטז על הבן אדם, כשיכולתם להשיג אותו בלי בעיה?

לא.

זה לא היה שווה כלום, וכל החיים שלנו היו מלאים בסטוצ'ים קצרים ומזדמנים ושטחיים להפליא.

כל הקטע של הציפיה, של הלחכות- עוזרת.

לא, אני לא מאוהבת. מקסימום נדלקת קצת כל פעם שרואה בחור חתיך.

אבל אני יודעת שאיפשהו שם יש בחור חכם, שאותו אני באמת אוהב.

ואז אני לא אצטרך לדאוג שאולי אני אפגע-

כי הוא לא יהיה מסוגל לפגוע בי.

ובעיני הוא יהיה יותר חתיך מכל מה שראיתי עד עכשיו,

וזה יהיה הדדי.

שלומותת ושלומיםם לכם חבריםם(:

אני יודעת שעשייתי פוסט פריצה לפני כמה פוסטים אבל באתי לישון אצל נורית (כן כן, שובפעם) אז

 התחשק לי לפרוץ לה שובב!! (:

אז נוריתוש..

אני יגיד זאת שוב כי זה חשוב לי שתדעי זאתת!!..

את הכי חשובה לי שבעולםם(:

כ"כ חשוב לי שאת חברה שלי ואני ממש מודה לאלוהים שהכרתי אותךךD:

ממש כיףף לי איתך^^ לצחוקק, לרכלל, לדבר וסתםם לשבת ביחד ולהנות הכי שאפשר(:

אני מזה מקווה שמהמסיבה שלנו תצאא קוולליתתD: שכולן ירקדו, נעשה שמח, נאכל (סלטים

 ועוגות שליטהה!), נדבר,

נרכל והכי חשוב נהנה הכי בעוולםם((:

וכמובן שאני יבוא עם אחד הסריגים החדשדושים שיליי(:

אז תמשיכי להיות כמו שאת ואל תשתני אפעם בשבילל אפאחדדXD המבין יבין וגם בכלליD:

אני רוצה שתדעי שאת תמיד יכולה לבוא ולדבר איתי על כל נושא שבעולם כי אני תמיד יקשיב לך

 וינסה לעזור לך(8 חאמוודה שכמותיי^^

אוהבתת אותך הכי בעווולםם ותמידד פה בשבילךך3>

ספירD:

טוב... כידוע לכולם אני פשוט מתה על מורים,

ויש בול כמה מורים שאני מעריכה:

המחנכת שלי לכיתות א'-ג', המחנכת שלי לכיתה ז',

המורה שלי לאנגלית בכיתה ו' והמורה שלי למתמטיקה בכיתה ז'.

בואו נעשה להם כבוד, כי הם ארבעת המורים היחידים שאני מעריכה באמת:

המורה לכיתות א'-ג': ידעה יופי לטפל בכל המציקנים הקטנים והמעצבנים וידעה ללמד ממש טוב.

המחנכת שלי לכיתה ז': היתה בחורה צעירה בת 20-25 (אין לי מושג). גימגמה נורא, הצליחה באופן מרשים לתפוס סדר בכיתה.

והצליחה להשתלט על גל הגניבות שהיה+להחזיר את החפצים שלנו.

המורות לאנגלית וממטיקה: פשוט לימדו טוב.

אם זה נשמע לכם הרבה, זה פשוט מהסיבה שלא ידעתם שזאת תחילת השנה התשיעית שלי בבית הכלא (הידוע בשמו הנפוץ יותר בית הספר- המקום שבו תלמד הכי הרבה על זה שלאף אחד לא באמת אכפת מה תעשה ולאיזו קליקה מחורבנת שייכו אותך).

המצב עגום.

בכל אופן, הנה הציטוטים. אבל לפני שנתחיל עם המורות, קבלו בבקשה תלמידים שננראה לא מפחדים מכלום:

1. תלמיד: איך קוראים לך?

מורה: זה לא משנה כרגע

תלמיד: קוראים לך "זה לא משנה כרגע?"

מורה: די להתחצף!

-2 דקות אח"כ-

מורה: איך קוראים לך?

תלמיד: זה לא משנה כרגע.

2. תלמיד: איך קוראים לך?

מורה (מחליפה): כינרת

תלמיד: תשאלי אותי איך קוראים לי! לי קוראים ים המלח!

 פאם פאם פאם פאם! ציטוטי מורים!

"בפעם הבאה שאני אראה את הטלפון שלך הוא יהיה בצימר של בית הספר"

"נכון שאני מדברת הרבה? אבל משלמים לי על זה."

"איזה טעם המסטיק?"

"שיעור הבא אני אגייס בגדי שוטר"

"מספיק עם הפעילויות של בוב הבנאי!"

"רואה את הדבר היפה הזה שמולך? שם את צריכה להסתכל"

"את באמת נורא יפה, אבל לא באמצע השיעור" (תלמידה הסתכלה במראה)

נכון מצחיק? XP

עד כאן לעכשיו,

יואו, למה כל הזמן אומרים שמתאים לי להיות צמחונית?!

בהתחשב בעובדה שבבלוג המאוד לא פופולארי שלי (מהסיבה הפשוטה שאני לא בן ולא יכולה לפרסם תמונות שלי בלי חולצה) גולשים 3 צימחוניים: טל, יעל ו(?)גיא.

אחת שרוצה להיות צמחונית: גאיה, ועוד כמה שרוצים להיות צמחוניים מסיבות כאלו ואחרות: לילך ואין לי מושג מי עוד. אבל בטוח שיש.

הקיצר,  בהתחשב בעובדה הזאת הנה כמה נימוקים למה כן להיות וכמה לא:

בעד:

*החיות גדלות בתנאים מזעזעים.

*יש בהחלט מיקרים שמאכילים אותם בכוח.

*דוחסים אותם בהורמונים וכל מני זבל כזה כדי שיגדלו מהר יותר או יפתחו מוטציות גנטיות- מה שכמובן משפיע עלינו (מי שלא מאמין שילך לילדי כיתה ה' ויחפש את הבנות שיש להן חזה כל כך מפותח שהן כבר צריכות מדפים כדי לתמוך בכל מה שיש שם).

*שוחטים אותם בדרך לא אנושית.

*מכאיבים להם.

*פרות מיצרות גז חממה (אין מה לעשות. כשהן מעלות גירה- משתחרר מה שיש להשתחרר). אם ננפסיק לצרוך אותן בכמויות (סליחה על הביטוי) יצטרכו פחות להרבות אותם הן יפלטו פחות גז חממה (פחמן חד חמצני נראה לי, אל תתסו אותי במילה).

נגד:

*נולדנו אוכלי כל- כלומר אנחנו אוכלים הכל. פשוטו כמשמעו.

*זה פשוט לא בריא לא לאכול בשר (אהמ טל).

*אני, באופן אישי, לא אוהבת חלק מהירקות- אומנם חלק קטן, אבל בלי בשר אני יכולה להכריז על עצמי כאחת שחיה מדשא ומים.
*ניסיתי פעם להיות צמחונית- זה עבד למשך שעתיים פלוס מינוס.

*ניסיתי לעשות גם פעם בשבוע יום של המנעות מבשר. גם זה לא עבד.

לסיכום, אני לא צימחונית. לא משנה מה תגידו, מה תשלחו ומה תעשו- אני לא יכולה לשנות את זה.

הייתי רוצה אבל אני לא יכולה לגרום לעצמי לעשות את זה.

מעבר לזה- ידעתם שבכיתה ז' ילד השביע אותי באמא שלי שאני לא צימחונית- כי אכלתי סלט (חסה ועגבניות. יאמיייייי!!!!!!). וגם אמרו לי (אין לי מושג כמה פעמים) שמתאים לי להיות צמחונית- כי אני נראית כזאת, כי אני אוהבת חיות וכו' וכו'.

אני מקווה שזה היה פוסט הפנמה לכל הצימחוניים שכאן.

שתצטרכו לקבל אותי כמו שאני- לא צמחונית.