קשת שחורה - עונה שנייה

שלום שלום.

התגעגעתם? לא.

יופי כי גם אני לא.

XD

בלי הרבה מאד חירפונים...הינה..ה..*תופים בבקשה!*

פרק!

פרק 2

שיר

כל האנשים שישבו בקהל הסתכלו לצדדים,סקרנים לראות מי זאת.

לפתע צץ ראש מהקהל,טום בהה לכמה שניות בילדה הקטנה שנעמדה.

'אוף...' התבאס טום והשפיל את ראשו.

הילדה הקטנה הסתכלה על הבמה,האדימה מבושה והתיישבה במהירות.

"סליחה טומי." לחש לו ניק,שומר את צחוקו בפנים.

טום שלח לו מבט נוזף ומאיים לרצח.זה רק נרתע בפחד.

ניק תפס את המיקרופון וביקש מהאחים להתיישב בחזרה במקומם.

"אפילו עם עמעום הזיכרון שלך אתה עדיין אוהב בנות..." נאנח ביל,מניד את ראש מצד לצד בייאוש.

"זו מחלה חשוכת מרפא!" שילב את ידיו,וסובב את ראשה בחזרה לבמה בהיסטריה.

"אני בטוח בזה!" טפח על גבו של טום.

"שקט! אני רוצה ל...לראות מי בחדר עם מי..." לחש לו טום בעצב.

"מה שתגיד!" סינן ביל ונשען אחורה בחיוך.

הבנים ישבו ובהו בבמה כמה שניות עד שטום קטע את השקט.

"אבל ילדה קטנה?!" צווח בשקט.

"מה טום? אפילו בחלל אתה לא רוצה להשתנות?!" תהה ביל והניח את שתי ידיו על ברכיו בנחת.

"אבל קטנה?" המשיך בשלו.

"אני חשבתי בכיוון של...לפתוח דף חדש.הריי אף אחד לא ידע איזה מעשים זדוניים עשיתי בכדור הארץ..." חלם ביל,נזכר בעברו.

"ביל...אני רציני! ואם השנייה שאיתנו בחדר גם קטנה?! מה זה היעוד החדש שלי? בייביסיטר?!" תלתל את גופו הדק של ביל.

"אולי,מי יודע? אולי יש לך כישרון בבייביסיטריות!" הניף את ידיו ובטעות יד אחת פגעה באפה של נערה הישבה לידו.

"סליחה..." הצטער ביל.

"האף שלי!" צווחה וקמה ממקומו באגרסיביות.

"אמרתי סלי..."-"אתה יודע כמה זה עלה?!" קטעה אותו,שמה את ידיה על מותניה ורוכנת אליו בכעס.

"לא,ואת האמת? אני גם לא הכי רוצה לדעת..." מלמל בפחד.

"בכל מקרה! הוא יקר! ו...נראה לי שזאת מתנה ליום הולדת! אבל מה זה משנה! אתה...היד שלך...האף שלי...איה!" צווחה את המילה האחרונה.

"סליחה!" צעק.עכשיו,אחריי שהעביר את מבטו על האנשים סביבו,היה בטוח כי כולם צופים בו ו...בה.

"ביל קאוליץ נכון?!" שאלה ברוגע,פחות או יותר.

"לע! לפני שנייה הייתי על הבמה!" צווח וקם ממקומו.

"עכשיו,שאתה בגובה העניים שלי,אני רואה שאתה באמת כזה מכוער! בדיוק,אבל בדיוק כמו בכדור הארץ!" דחפה אותו אחורה.

ביל נרתע.

'הבנתי אותה,היא משחקת אותה הקשוחה...גם אני יודע לשחק את המשחק הזה!' כווץ את עיניו.

"מה ציפית?! שהאטמוספרה תשנה אותי?! קלטי! לא!" דחף אותה בחזרה.

"וחבל שכך!" שילבה את ידיה,הסתובבה,הניפה את שיערה בהתנשאות,והתיישבה על הכיסא ברעש.מעירה לכולם שיפסיקו להסתכל עליה.

ביל,בלא בררה,חייך חיוך נכנע והתיישב גם הוא.

לאחר כמה דקות,כשהשקט באולם חזר להיות קשט יותר,ניק המשיך.

כמובן שהוא לא שכח לציין שאיך שהתנהגו ביל והנערה שהתגלתה כנטשה,לא צריך להתנהג.

"זה עוד נגמר גברתי!" לחש לה ביל באוזן במסתוריות.

נטשה שלחה לו מבט האומר 'אני-בטוחה-בזה' וחייכה חיוך מתנשא.

"אחי...איזו שערורייה הוללת!" העביר לו טום מוסר באימהיות אחריי שניק סיים את חלוקת החדרים והודיע כי עוד כמה דקות הם יראו סרט.

"היא עצבנה אותי! סך הכל פגעתי לה באף שאין לה מושג כמה הוא עלה! וחוצמזה! ביקשתי סליחה!" צעק ביל,משום שנטשה לא הייתה בסביבה,הוא הרשה לעצמו לפרוק עצבים.

"אז ביג דיל!" פקח את עיניו.

"רק שלא תגלה שהיא הנטשה שאיתנו בחדר.זה יגמור אותך!" המשיך טום.

לביל נפל הלב לתחתונים.

'ואם זאת באמת היא?! איך אני אמור לחיות עם...מפלצת...או מה שהיא לא תיהיה בחדר?!' החזיק בראשה בלחץ והתחיל לנער אותו מצד לצד.

"ביל?" חשד טום כי אחיו השתגע.

"מה טום?!" צווח בלחץ.

"אתה רוצה לצאת מפה?" שאל ברכות,רק לא להרגיז או להלחיץ את אחיו,למה זה יכול להיות מסוכן.

"מותר? אבל אני רוצה להישאר! וגם עוד כמה דקות הסרט! למה לצאת? למה לצאת כשאפשר להישאר?!" שאל ביל במהירות.

מעביר את מבטו מטום למסך ובחזרה במהירות.

"אז אנחנו תכף יוצאים מפה" התחיל טום לקום.

"אבל לפני זה...אתה מבטיח לי שאתה שותק! ואם יש לך מה להגיד...תרשום את זה איפשהו! אוקיי?" רכן אליו ושאל אותו באטיות.

"כןכן! אבל איפה ועם מה?!" קם גם ביל,מעיף את פניו של טום באכזריות אחורה.

"ביל! איה!" צעק ודחף אותו הצידה.הוא עלה על הבמה.

'טום...זו לא הפעם שלך על במות! אתה הייתה כבר מליון פעם על במות! אפילו יותר! ייאלה! תעשה את זה!' שיכנע את עצמו.

לעט לעט הוא התקרב לעמדת המיקרופון.

הוא נגע עם אצבעו במיקרופון,הרמקולים השמיעו צליל מחריש אוזניים.

"בנאדם! רד משם! אתה עלול להחריש אותנו!" צעק איזה אחד מהקהל.

"סליחה..." מלמל טום בבושה.

הוא ראה את ביל,ליד הבמה,מתפקע בצחוק.

טום חייך אליו בלגלוג.

"מה אתה רוצה?!" צעקה לו אישה די מבוגרת.

"אה...כן! יש למישהו פה איזו פיסת נייר ועט?שעובד?" שאל טום בחשש.

"לך לקבלה! מה אנחנו פראיירים שלך שנביא לך איזה דבר? לך?!" צעק לו אותו הגבר שאמר לו לרדת מהבמה.

"תודה!" צעק,ושוב פעם,הרמקולים השמיעו את צליל מחריש האוזניים.

נשמעו הרבה קריאות כעוסות מהקהל.אבל טום כבר לא שמע אותם,הוא וביל כבר היו במסדרון,לקבלה.

"למה אתה לא מפסיק לצחוק?!" צעק טום על ביל כשראה כי הוא לא הפסיק לצחוק.

"כי...אתה עלית לשם כדי שאני אעשה לך בושות ואתה...אתה בעצמך עשית לעצמך בושות!" צחק ביל.

"דביל..." סרק טום את מקום,מחפש שלט כלשהו המראה על כיוון הקבלה.

"אתה רואה את הקבלה?" שאל את ביל בייאוש.

"טום...היא מאחורייך!" צווח ביל והמשיך לצחוק.

"מה?!" התפלא טום,מסתובב במהירות וסקרנות.

"אוי נו באמת..." נאנח והתחיל ללכת לדלפק.

"טום חכה!" רץ אחריו ביל.

טום הסתכל עליו במבט שואל.

"תן לי..." צחקק ודילג באושר לקבלה.

בזמן שביל היה ליד הקבלה,טום חקר את המסדרון שהלך והתרחב לאולם עגול.

לפתע עינו קלטה את הילדה הקטנה.

"אני חייב ללכת להכיר אותה לפחות..." מלמל והתחיל להתקדם לכוון הילדה שעמדה ליד כמה נערות.

"אמ...סליחה?" כחכך טום בגרונו ושאל בחשש.

"כן?" שאלה נערה,אחת הגבוהות מביניהן וגם הכי יפה בניהן.

"אפשר לדבר שנייה עם...איתה?" הצביע טום על הילדה הקטנה.

"למה?" שאלה בסקרנות בולטת והסתירה את הקטנה מאחוריה.

"היא איתי בחדר,אז לא יודע,רציתי להכיר אותה..." סינן בבושה.

"מריה?! את בחדר עם טום ולא סיפרת לי?!" צחקה הנערה היפה.

הילדה הקטנה הנידה בראשה במרץ.

"אני לא בחדר עם ה..טום הזה! קים! את איתו בחדר!" משכה בידה הארוכה.

"את? את קים?" עלה חיוך רחב על פניו של טום.

'אני לא מאמין!או כמה שאני אוהב את החלל!' צהל טום.

"נעים להכיר..." לחצה את ידו.

"נעים מאד..." שיחק עם עגילו.

"טום! אתה לא הולך להאמין לי! תיראה מה המציאו!" הגיע ביל בריצה.

מה המציאו?! מה המציאו?! את זה רק אני וביל יודעים...בנתיים!

עד הפרק הבא,דניאל 3>