מצטערת על העיקוב, ועל הפרק הקצר והלא מעניין .

בפרק הקודם :

התעוררתי מצלצול הפלאפון שלי.

הסתכלתי אל ביל, כה שלוו ומתוק היה בשנתו. הושטתי יד לעבר מכשיר הפלאפון,

"הלו?" עניתי בקול שקט, כדי לא להעיר את ביל.

בכל גופי, עברה צמרמורת. הבטן, התהפכה מהתרגשות "אההה!" צעקתי בכל כוחי..

פרק 23 – "בסוף שוב יחד".

"טוב לירן, אני הודיע להן. אל תדאג. לילה טוב " סיימתי את השיחה.

"מה קרה ? " שאל ביל, בקול מנומנם ועייף והסתובב אליי  .

"יש לנו הופעה ראשונה עוד שבוע" אמרתי, נרגשת מתמיד .

"יפה" אמר ביל בקול עייף, ועצם את עיניו .

"נו תתעורר ! " אמרתי ברוגז

"לא רוצה" אמר וחיוך התפשט על פניו

"נו" אמרתי ונדנדתי את גופו

"לא רוצה" חזר על עצמו

"ועכשיו ? " שאלתי ונישקתי קלות לשפתיו

"עכשיו כן" הוא אמר, פתח את עיניו, וחיבק אותי חזק.

"נו,אז מה אמרת מקודם ?" שאל אחריי כמה דקות של שקט .

"אה, ישלנו בעוד שבוע הופעה ראשונה !! "אמרתי

"מתרגשת?" שאל

"מאוד" אמרתי וחייכתי.

" את יודעת, יש לך חיוך יפה " הוא אמר וצחקקתי .

"שלך יותר יפה " אמרתי ונישקתי לשפתיו.

"לא שלך" הוא אמר

" לא שלך !! " אמרתי

"שלך "

"שלך"

"שלך"

"טוב די, אני רוצה לישון " אמרתי,ושמתי את ראשי על חזהו

"לילה טוב" לחש לתוך אוזני ואז הוסיף בשקט :" והחיוך שלך יותר יפה" חייכתי ועצמתי את עיני .

פקחתי את עיניי באיטיות בגלל קרניי השמש שליטפו את פניי בחמימות.

התבוננתי מסבבי .

ביל, שכב משמאלי על גבו.

קמתי מהמיטה ,לוקחת את חולצתו של ביל מהרצפה ולובשת אותה על עצמי .

עליתי שוב על המיטה עם רגליי , מתיישבת על ביטנו של ביל.אשר עולה ויורדת תוך כדי נשמותיו .

"בוקר טוב " אמרתי והתקרבתי באטיות לפניו, מנשקת בעדינות את שפתיו .

עיניו נפקחו באטיות והוא חייך אליי את חיוכו המתוק שגרם לי לחייך גם כן .

"גם לך" הוא אמר,ועביר את ידו בעדינות ורכות במורד לחיי מצמיד את שפתיו לשפתי,עובר עליהם ברפרוף . ולאחר מכן, מכניס את לשונו לתוך פי, משחק בלשוני.

כעבור דקות ארוכות שפתינו נפרדו באיטיות . הבטתי אל תוך עיניו, החומות, והגדולות. מרגישה איך, ידיו תופסות בראשי ומקרבות את פניי לפניו בשנית .

רפרפתי עם שפתי על שפתיו,מרגישה איך ידיו יורדת מטה,מטה . מחזיקות בחולצתי ומצמידות אותי לגופו .

הוא נהפך מעלי,שפתינו נפרדו,פנינו התרחקו, אך בכל זאת יכולתי להרגיש בנשימותיו החמות שעטפו את כל פניי .

"אני רעב" הוא אמר לפתע, אחרי כמה דקות של שקט, והתיישב על בטני .

"כן, ושמן" אמרתי, מצחקקת .

"חצופה" הוא אמר בטון נעלב .

"טוב, סליחה. אני הולכת להתקלח ואז נצא לאן שהו לאכול . "אמרתי

"טוב" הוא אמר ונשק לשפתיי .

אני וביל, ישבנו בתוך הפיצרייה . אוכלים, צוחקים לפעמים מחליפים נשיקות קטנות.

עד , שהחל לצלצל הפלאפון שלי.

'לינוי' היה כתוב על הצג

"הלו?" אמרתי לתוך השפופרת אחריי שלחצתי על מענה .

"ליאן. בואי לכאן דחוף אנחנו צריכים פה את העזרה שלך . "

אני יודעת, שיצא לא משהו.

ושזה ממש קצר.

אבל בכל זאת, תגובות לא יזיקו XD

עריכה : מה קרה לכמות התגובות ?

גם אם אני אספיק לכתוב את הפרק במזן הקרוב, אני פשוט לא אעלה את הפרק !

11 תגובות?!

זה פשוט מעליב .