טוב, בלי חפירות.. הינה הפרק,

סליחה על כל העיכובים.. אני אנסה להתחיל עכשיו לכתוב המשך D =

-

בפרק הקודם :

רגליה הובילו אותה אל החצר האחורית.

אשלי נעצרה,ליבה דפק בקצב לא אחיד,דמעות עלו בעיניה,היא הרגישה

 את ליבה מתכווץ.

הוא ישב שם,מנשק מישהי שאת פניה אשלי לא יכלה לראות.

לשונו נדחפה לפיה,פיה טובע בתוך פיו.

דמעה קטנה מלאת כאב ואכזבה ירדה במורד לחיה אל סנטרה ונבלעה

בין שפתיה.

"מקנאה?" לחש קולו של טום הקפיץ את אשלי ממקומה.

היא הסתובבה במהירות,רואה את טום מחויך עומד מולה.

אשלי לא יכלה לנשוא זאת יותר.

היא רק רצה.

רצה למקום בו לא יוכלו למצוא אותה.

פרק 4- "מסילת החיים או מסילת המוות " :

עברה דרך החור הקטן בגדר בית הספר והמשיכה לרוץ,

אינה מפסיקה והדמעות

שבעיניה זולגות במורד לחייה דמעות מרות,מלאות כאב.

רגליה הובילו אותה אל חוף הים.

הרוח הנעימה והחמימה נשפה על פנייה ובלגנה את שיערה הבהיר .

היא לקחה נשימה ארוכה מרגישה את ריחו הנעים של הים המלוח נכנס

 אל תוך אפה .

'מקום מושלם להיות לבד' חשבה לעצמה,מורידה את נעליה

 מרגליה ודורכת בעדינות על החול החם עם רגליה היחפות .

היא התיישבה לה על החול החם, מסתכלת על הים הכחול

 והרגוע ומדיי פעם מסתכלת על איש או שניים שעברו לידה.

ראשה היה שקוע במחשבות רגשות רבות השתוללו בתוכה.

'מה קורה לי בזמן האחרון?' טעתה בליבה

'זה הרי ביל למה כל כך אכפת לי ממנו פתאום,למה אני בוכה בגללו

 בכלל ?' שאלה עצמה תוך כדי שהיא מנגבת דמעות קטנות הזולגות על לחייה .

שאלות כה רבות הטרידו אותה, וכמה שניסתה אינה יכלה למצוא תשובות

מתאימות.

אשלי, פתחה את ילקוטה מוציאה ממנו עיפרון ואת מחברת הציורים שלה.

פותחת את המחברת בדף חדש,לבן ונקי. מתחילה להעביר את העיפרון

על גבי הדף הלבן.

עוברת על קו וקו מורחת פה ושם עם האצבע .

מעבירה קו ועוד קו, לאחר מכן מציירת עיגול מושלם וגדול ובתוכו עוד

 עיגול שחור חזק ,מעבירה את האצבע מסביב לעיגול השחור,

מורחת את הצבע עוברת על קווים.

"אשלי" שמעה קול טיפה נמוך ,

"מה?" אמרה בקול רועד והסתובבה.

ליבה, כאילו ונעצר נשימותיה הפכו לכבדות יותר.

הוא החל להתקרב אליה , כל צעד שעשה ליבה של אשלי פעם יותר

 בחוזקה . ושוב ההרגשה המוזרה הזאת שהוא לידה ,

 הרגשה נעימה של פרפרים בבטן .

הרגשה של חום , הרגשה של אושר ושלווה ,

הרגשה כה נעימה שאשלי לא רצתה שתסתיים לעולם .

"אפשר לשבת?" שאל , כאשר עמד ממש מעלייה .

אשלי הנהנה לחיוב , והוא התיישב .

וכך הם ישבו דקות ארוכות, דקות שנמשכו כנצח בשביל השניים .

"אז מה את עושה כאן לבד?" החל ביל, לנסות לפתוח בשיחה .

"סתם" ענתה לו .  מסתכלת על החול , ואז על הים .

היא ניסתה להסתכל על כל מקום אפשרי חוץ ממנו .

"מה זה ?" שאל אותה פתאום , מצביע עם ידו על המחברת של אשלי ,

 מחברת הציורים שלה , הדבר שהייתה מבטא בו

את הרגשות שלה בצורה קצת שונה , דרך הציור .

"זו סתם מחברת " אמרה מגישה את המחברת לידיו ,

הוא החל להסתכל על הציור הראשון , אותו ציירה אשלי לפני דקות ספורות ,

 עין שחורה וגדולה זה ניראה כאילו היא מנצנצת ,

ומתוכה זולגת לה דמעה גדולה, ומלאת כאב .

בדיוק אותו הכאב אשר נמצא אצל אשלי בלב, כאב של אהבה .

"למה העין בוכה ?" שאל אותה , מסתכל עליה ומנסה לתפוס את מבטה .

אשלי הרימה פתאום את ראשה מסתכלת אל תוך עיניו החומות ,

מרגישה פחד ואי נוחות , כאילו בעזרת עיניו ראה כל מה שעובר

עלייה וכל מה שמרגישה .

"סתם ככה " ענה לו , כמו מקודם תשובה הלא מספקת כלל .

 ושוב סובבה את ראשה מנסה לא להסתכל יותר אל תוך עיניו.

"אשלי, למה את לא מסתכלת עליי?" שאל אותה פתאום ותפס בעדינות

 עם אצבעותיו בסנטרה מסובב את פנייה אליו, גורם לה

להסתכל אל תוך עיניו, גם כשלא רצתה בזאת.

היא רק שתקה, מסתכלת אל תוך עיניו, טובעת בהן ללא רצונה, מרגישה

 את אצבעותיו בעדינות מזיזות את שיערה מפנייה, ולאט,

לאט גם את נשימותיו החמות על שפתיה ,

 עוצמת את עיניה , עוד קצת ושפתיו נוגעות לשפתיה .

-

יצא פרק די ארוך D =

עכשיו תגיבו לי ,

בבקשה ?

תמי D =