סליחה על האיחור, **אפשר לחשוב כמה ימים XD חח סתם**
אני בזמן הזה, לא מרגישה כל כך טוב.. רע לי .. מאוד .
אני מצטערת שאני חופרת כאן.. פשוט באלי לפרוק .
טוב עזבו , הינה הפרק .
בפרק הקודם :
"אני...אני רוצה שתלך..." אמרה,מתאפקת לא לפרוץ בבכי.
"זה מה שרציתי לשמוע." אמר בקול שבור,יוצא מחדרה באיטיות ויוצא מביתה.
אשלי ששמעה את הדלת נטרקת,פרצה בבכי וצנחה על מיטתה.
"תסלח לי..בבקשה תסלח לי..." צעקה אל תוך הכר.
"אני מצטערת..כל כך.." המשיכה בבכי.
"אוח הילארי אני שונאת אותך!" צעקה אשלי,פורקת את כאבה בבכי.
לפתע אשלי הפסיקה לבכות.
היא התרוממה והתיישבה על המיטה.
היא השתתקה,שומעת נשימות כבדות מאחוריה.
פרק 13 - "מסילת החיים או מסילת המוות" :
היא עצמה את עיניה.
"אל תגיד לי שלא הלכת.." מלמלה.
"לא,לא הלכתי.." השיב הקול ואשלי הסתובבה,מביטה בביל.
עיניו מבריקות,האיילניר מרוח מעט.
"בגלל הילארי את ככה,הא?" שאל.
"ביל היא איימה עליי" ענתה אשלי.
"אוח,זונה.אבל את..את עדיין אוהבת אותי,נכון ?" שאל בהיסוס.
אשלי הנהנה.
ביל התיישב לידה וזו מיהרה לחבקו חזק.
"אשלי.." קרא ביל בשקט.
"ביל אני אוהבת אותך." לחשה אשלי.
"גם אני.ואני לא מרשה לך להיפרד ממני בגלל זונה שמחפשת צומי." אמר,
מלטף את ראשה.
אשלי צחקקה,מהדקת את החיבוק יותר.
"אשלי," קרא ביל בלחש.
אשלי הרימה את מבטה אליו,נבלעת בעיני הדבש שלו.
הם היו קרובים כל כך באותו הרגע.
ממש כמה מילימטרים מפרידים ביניהם.
"אני רוצה אותך..." לחש.
אשלי שתקה,עוקבת בעיניה אחרי שפתיו המתקדמות לכיוון שפתיה
במהירות ותוך רגע עיניה נעצמות.
שפתיה נעות בקצב שפתיו.
היא מרגישה את העגיל בלשונו על לשונה.
היא שולחת את לשונה ומבלי לחשוב פעמיים מתחילה לשחק בעגילו.
ביל דוחף אותה מעט לאחור,נשכב מעליה.
ידו נחה בצד ראשה וידו השנייה מחזיקה במותנה.
אט-אט,ידיו של ביל עוזבות את המקומות שהיו בהם ונכנסות תחת חולצתה של אשלי.
"ביל,ביל." אשלי מלמלה,דוחפת את ידיו.
הוא הביט בה.
"מצטערת.אבל זה מוקדם." אמרה.
"זה בסדר." חייך במתיקות,מלטף את פניה וחוזר לנשקה.
"אני אוהבת אותך." לחשה,מחבקת אותו ועוצמת את עיניה.
"אני אוהב אותך יותר." לחש גם הוא,מחבק אותה ונרדם אחריה.
קרני השמש ליטפו בזהירות את פניו הבהירות, מעירות אותו מחלום מתוק ושלוו.
הוא פקח את עיניו באיטיות, מסתכל לצידו היא עדין שכבה לידו ישנה, כל כך
רגועה ויפה. בדיוק כפי שאהב.
"אשלי" לחש, מלטף את לחיה העדינה .
"ממ" גרגרה מעייפות, פוקחת את עיניה התכולות.
"בוקר טוב נסיכה שלי" אמר נושק בעדינות לשפתיה .
"בוקר טוב" אמרה כשחיוך מתפרס על פניה.
"בואי תקומי ותתלבשי צריכים ללכת לבית ספר" לחש.
"טוב, אבל אני רוצה עוד נשיקה" אמרה, מסתכלת אל תוך עיניו.
"טוב..הינה.." אמר נושק שוב בעדינות לשפתיה.
"עוד אחת" אמרה מלקקת את שפתיה.
"נו.. קומי כבר " אמר נושק לשפתיה שוב .
"טוב" אמרה וקמה מין המיטה.
לאחר כמה דקות, הם יצאו מביתה מתקדמים אל ביתו של ביל.
"יש לך מישהו בבית?" שאלה אשלי שכבר עמדו שניהם ליד דלת ביתו
והוא מוציא את מפתחותיו מהכיס.
"אם טום הלך כבר אז אף אחד " אמר פותח את דלת הבית.
"טוב, אני מחכה לך כאן . מהר " אמרה.
"אוקי" אמר נכנס אל ביתו וסגר את הדלת .
אשלי התיישבה לה ליד דלת הכניסה מחכה לביל שאמור לצאת כל רגע מביתו.
היא שמעה איך דלת הבית נפתחת . אך זה לא היה ביל .
טום עמד במפתן הדלת ותפוח בידו.
"אוו בלונדה מה קורה ?" שאל
"בסדר" אמרה מגלגלת את עיניה.
"מה את עושה כאן?" שאל נוגס בתפוח שבידו .
"מחכה לביל" ענתה,
"אה הוא עוד מעט יוצא" אמר מתחיל ללכת.
אשלי נאנחה, ממשיכה לחכות לו.
'נו כמה זמן' חשבה לעצמה , ובדיוק כשהיא באה לקום ולדפוק, דלת הבית
נפתחה וביל נעמד מולה.
"אוי, כמה זמן" רטנה .
"סליחה יפה שלי " אמר עוזר לה לקום.
"יאללה לבית ספר" אמרה בקול עייף ועשתה פרצוף מסכן.
מה שגרם לביל לצחוק,
"כן, לבית ספר.. ואחר כך נלך לאיפשהו יחד" אמרה נושק בעדינות לשפתיה.
"אוקי, בשביל זה אני מוכנה ללכת" אמרה , מחייכת כמו ילדה קטנה.
אשלי וביל נכנסו לכיתתם, מתיישבים אחד ליד השני.
מחכים לבואה של המורה.
"בוקר טוב תלמידים, אתם יכולים להישאר לשבת" אמרה המורה כשהיא
נכנסת לכיתה ומתיישבת בשולחנה.
"מה קרה היא במצב רוח טוב?" לחש ביל אל אשלי וזו רק הוסיפה לחייך.
"ילדים,אני שמחה להציג בפניכם תלמיד חדש,ג'ייק לואיס." קראה המורה בחיוך זדוני.
זהו..
מקווה שאהבתם ..
עכשיו תגיעו ל30 תגובות בלי הצפות אני מבקשת ..
ו.. יום שישי יש לי יום הולדת.. אז לא יודעת אם יעלה פוסט ביום שישי , שבת או ראשון ..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
