"אני מצטערת.." הנערה מלמלה בשקט.
טום בחן את הנערה וחייך לעצמו.
"זה בסדר,מצטער שצעקתי עלייך." אמר וזו הרימה את מבטה אליו.
"למה את בוכה? ילדה יפה כמוך לא צריכה לבכות." אמר טום.
"אני..אני..אני חדשה כאן..ופשוט..זה היה יום כזה נורא.." השיבה הנערה בעלת העיניים
הירקרקות.
"בואי נשב ותספרי לי?" שאל טום ברכות.
הנערה הנהנה והם התיישבו על הספסל.
"קדימה,למה היה לך יום נורא אם פגשת אותי אז זה כנראה לא היה כזה יום נורא.." חייך
טום.
הנערה חייכה.
"צודק.טוב,בבוקר איחרתי לכיתה וצחקו עליי..." אמרה בעצב.
"אוו,אל תדאגי,תהיי לידי ורק שמישהו ינסה להעציב אותך!" אמר טום בחיוך מתוק.
"אתה כזה נחמד אליי..תודה." חייכה גם היא.
"הו אני יודע." צחקק טום והיא בעקבותיו.
"נו אז איך קוראים לפרינססה שיושבת מולי?" שאל טום.
הנערה הסמיקה,"ג'סיקה"
"וממש מנומס מצידך לשאול איך קוראים לי." צחק טום וצבע עורה האדים עוד יותר.
"מצטערת","אני צוחק! תפסיקי לקחת הכל ברצינות.."
"טוב בואי אני אעשה לך סיור קטן." חייך טום ושילב את ידו בידה,גורם לליבה לדפוק בעוצמה.
ג'סיקה מעולם לא הרגישה רגשות שהרגישה כעת.
'היום הזה לא יכול להיות מושלם יותר' חשבה וחייכה לעצמה.
טום אראה לג'סיקה מקומות בבית הספר ותוך כדי דיבר.
אך היא כאילו הייתה בבועה משלה, עיניה עקבו אחר שפתיו הנעות.
קולו נישמע לאוזניה כמו מנגינה עדינה.
"ג'סיקה!!" שמעה צעקה אשר העירה אותה מחלומה המתוק.
"מה?" שאלה בגמגום קל.
"שאלתי אם את רוצה ללכת אחרי בית ספר לאיפשהו יחד..את יודעת לדבר להכיר יותר" אמר
מחייך את חיוכו הכובש.
"אני..אני בסדר" אמרה שצבע לחייה מאדים יותר ויותר.
"באמת? באיזה שעה מתאים לך ?" שאל מסתכל אל תוך עיניה וזו משפילה את ראשה.
"אמ..לא אכפת לי" הרימה את ראשה, משתדלת שלא להסתכל בעיניו,
"טוב.. אז ב5 היום תבואי לשער בית ספר אני אחכה לך" אמר מסדר את כובעו.
"אוקי" אמרה מעלה חיוך מתוק על פניה.
"נו ביל תפסיק" אמרה אשלי מנשפת וצוחקת מהדגדוגים של ביל.
"תגידי סליחה" ציווה עליה,
"ס..סליחה" אמרה, והוא הפסיק.
אשלי, מיד הפכה אותו, עולה עליו מתיישבת על ביטנו.מקרבת פניה לפניו,
שפתיהם נצמדות הלשונות משחקים זה עם זו.
אך פתאום אשלי תפסה עם שיניה את עגילו,
"נו.. אש לא שוב" אמר ביל בקול לא מובן כשלשונו מחוץ לפיו ועגילו תפוס בין שיניה,
היא רק חייכה חיוך שובב, חושף שיניים.
"אם לא תעזבי, אני אדגדג אותך שוב" אמר באותו הקול, וזו מיהרה לשחרר את העגיל.
"סליחה" אמרה נושקת לשפתיו נשיקה עדינה ורכה.
"סולח" אמר מחזיר לה נשיקה על אפה.
"ביל, אני יוצא" אמר טום בעודו פותח את דלת חדרו של ביל,
"בסדר" אמר ביל, בחוסר התעניינות נושק שוב לשפתיה של אשלי.
טוב נאנח וסגר את הדלת, יורד במדרגות פותח את דלת הכניסה ויוצא מין הבית.
"את יודעת אש..?" שאל ביל,
"מה בי ?" שאלה בחזרה.
"אנחנו לבד בבית" חייך חיוך שובב.
"כן, ומה נעשה? שאלה תוך כדי שהיא מלטפת את חזהו עם אצבעה.
"בואי למטה ניראה סרט ונזמין פיצה" אמר נהפך מעליה,
"טוב" אמרה נושקת לשפתיו, גורמת לו לעלות חיוך מתוק על פניו. חיוך שכה אהבה.
"בואי" אמר קם מעליה ועוזר לה לקום,
'אוו.. נו איפה היא ?!' חשב לעצמו טום בעודו עומד ליד שער בית הספר מחכה לג'סיקה.
הוא מחכה לה כבר עשרים דקות, אך היא עדין לא הגיע.
"טום" הוא שמע צעקה מאחוריו,
....
זהו, מקווה שאהבתם D:
תגיבו תגיבו והמון !!!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בפרק הקודם : 
פרק 15 - "מסילת החיים או מסילת המוות"