Rocky Racoon's crying

הוא מנסה להתחמק ממני, להמנע מכל זה. זה יפה, אבל האמת היא שככל שינסה יותר להתחמק ככה אני רק אתקרב יותר. ככה זה אצלי, זאת כנראה הדרך שלי לקבל תשומת לב מגבר שמוערך בעיני. וזה לא פשוט להיות לוליטה בימים אלה, אין בחור שילמד אותך כמה את שווה באמת - כולם נוגסים מכל הבא ליד, ובעצם זו בכלל את, זו אשמתך שאת סקסית כל הזמן.. אשמתך שהלכת עם המחשוף הזה, או הג'ינס הצמוד, אשמתך שפיתית את כולם. הרי את זו שצריכה לומר את הלא ולא לאשר, גם תחת לחץ, גם כשאת לא ממש יודעת על מה תאמרי לא.

ויותר מזה הם אף פעם לא רוצים, גם האהבה האחרונה היפה שלי כבר לא מסתכלת לי בעיניים, רק למכנסיים. ואת מלכה לשעה אחת - רבע שעה לפיתוי, עוד חצי שעה למגע ועשר דקות לשכב ככה סתם ולנסות לדמיין שלמישהו באמת איכפת מכל זה. חמש דקות אחרונות על ללבוש תחתונים, מכנסיים וחולצה.. יותר מזה לא צריך - שעה אחת של זוהר. וכשלא תרגישי עוד נחשקת כלום לא ישאר בך עוד, כי ללא התשוקה הבוערת בך תמיד, את סתם עוד נר כבוי, סתם ילדה קצת מוזרה. כמו אז כשהייתי קטנה ושטוחת חזה והתפללתי כל לילה לזוג של ציצים, לא יותר מדי - רק שיהיה קצת בולט דרך החולצה, כמו בסרטים ובסדרות, כשבחורה טובה מופיעה על המסך וכולם פשוט נופלים לרגליה ומתים לטעום מעט מהקסם והקריזמה.

עכשיו כבר יש לי ציצים משלי, אולי עדיף שיפלו לכמה זמן ואהיה שוב שטוחת חזה. אלמד שוב מה זה להיות עצמי בלי כל הסקסאפיל, רק ילדונת שחיה חיים רגילים, שלא פתחה מעולם את העיניים מוקדם מדי וראתה שכולם מסביב כבר ממש ממש סקסיים, שלא ראתה בטלויזיה את האישה שהתפשטה ומצאה את אהבת חייה, שלא הבינה כבר בגיל חמש כמה חסר לה גבר בחיים, שלא ניסתה למצוא את דרכה לליבו של אדם עם החצאית הקצרה והבקבוק של הוודקה, ילדה רגילה ופשוטה שחיה חיים פשוטים מאוד.. בלי רגליים, ישבן וציצים, בלי הבעת הפנים התמידית שרק מבקשת ומזמינה. עם עיניים תמימות ושיער אסוף וחולצות טריקו גדולות ופשוטות. רק חינניות, רוך ואהבה גדולה.. ונתינה אינסופית, נאמנות ויושר וקצת שכל בקודקוד. וחישוב מעשים, סיבה ותוצאה, מעשה והשלכה.. זו אשמתי שאני כזאת - הישיבה? הדיבור? תנועות הגוף? או אולי המבט?

בסופו של דבר רק רציתי שמישהו יאהב.