היי ..

הרבה זמן לא הייתי פה , במקרה נכנסתי והבלוג כבר התחיל להעלות אבק .

מישהי חשובה שמאוד התגעגעתי אליה הזכירה לי שהוא עוד קיים , והייתי חייבת להיכנס לכאן , לקרוא .

לצחוק , לבכות , ולהתרגש מכל מילה כאילו זו הפעם הראשונה .

כן , חשבנו שבחופש כן יהיה לנו זמן לשבת ולכתוב .

להמשיך לתת לקוראים שלנו את מה שהם כל כך אוהבים לקבל ,

הסיפורים שלנו .

אבל טעינו , כל אחת מצאה לעצמה עבודה , והצטרכה גם לדאוג להרבה דברים אחרים בנוסף -

משפחה , חברים , וגם קצת לעצמה .

ובלי שאף אחת מאיתנו הרגישה כבר התחילה שנת הלימודים , והופ אנחנו כבר כיתה יא' .

הכיתה הכי קשה , ואנחנו צריכות להשקיע המון זמן בשביל להצליח בה .

אני מתגעגעת לפה מאוד אני לא אכחיש ,

הכתיבה של הסיפורים פה הוסיפה לי כל כך הרבה לחיים , יותר מדי אפילו .

והנה אני כותבת את זה ובא לי לבכות .

זו הייתה אחת התקופות היותר מרגשות שהיו לי בחיים , מכל בחינה .

ואני בטוחה שגם סופי ושני יגידו את אותו הדבר .

היו לי פה חיים שלמים , שמוקדשים כולם לכתיבה , ואליכם .

אני בטוחה שיום יבוא ואני אחזור לכתוב איזה סיפור ,

אני לא יכולה להבטיח לכם מתי אבל זה יקרה .

אני מניחה שהוא כבר לא יהיה קשור ללהקה , או לתאומים .

ולא כי הפסקתי לאהוב אותם , או כי אני לא שומעת אותם יותר ..

אלא כי האהבה שלי היא יותר לכתיבה מאשר אליהם , הדמויות בסיפורים היו רק לחווית קריאה .

וזה עבד יפה חשוב לציין :)

אז בנות שלי ,

אני שמחה שנכנסתי לכאן , והזכרתי לעצמי קצת ממה שקורה וקרה כאן .

ומהבלוג המדהים שסופי שני ואני הקמנו , טיפחנו והשקענו בו כמעט את כל הזמן שלנו .

מקווה שיום יבוא והוא יחזור להיות מה שהיה .

לא , זה אמנם לא פוסט סגירה , אבל אני בכל זאת רוצה להגיד תודה .

תודה שהייתן לצידנו מהסיפור הראשון ,

ואנחנו מעריכות כל דקה שהשקעתן על קריאה בבלוג הזה .

שיהיה לכן המשך שבוע מצויין ,

ותמיד תזכרו שאנחנו אוהבות אתכן ,

ומתגעגעות .

סול .