*הפוסט נכתב בשלבים*
היום ה-18 וזה אומר שפול מקארטני [OMG חיייי] היום בן.. 66!
טוב אז פולצ'וק בלי יותר מידי חירטוטים-
המווווווווווווווווווווון מזל טוב יא זקן 3> [מאי הוא חיי, את יכולה להירגע]
מה עבר עליי?
טוב הרבה הרבה בלאגן.
פיזית, נפשית, [ואוריה יוסיף מנטלית..]
ומחשבתית!
תפתח את המחברת נבו= אני וענת לקראת סוף השנה התחלנו לשחזר את כל רגעי ריצ'רד המצחיקים. אנחנו משתינו מצחוק כבר בערך 3 ימים בלי הפסקה. ["אני לא מבין מי משתין!" "ייאיאיאייאי" עומר הלוי לספרייה!"]
[ ענת בוכה מצחוק |: ]
הקיצר כמעט בטוח, כי אני עוד לא סגורה על זה- נועדתי אליו לחלוטין.
בכל עמקי נשמתי אני יודעת שכמה שהוא מופרע זה לא ישנה-
אני אעשה פרסינג גם בלשון בשבילו! 
לא ראיתי אותו כל היום ופתאום כמו חלום הוא עמד שם בשער [חלום קצת פריקי אבל חלום]..
אחרכך עקבתי אחריו לקפיטריה, למגרש, ולמזכירות.
בסוף הוא נפרד מהערסים והלך את בדיוק אותה הדרך שאני הלכתי בה [ככה זה עם שכנים..] הלכתי מאחוריו, לידו, ולפניו במשך כל הדרך הביתה עד שהוא פנה לכיכר.
ברמזור הוא נשענן על עמוד, הסתכל, וחייך.
באמצע גם הייתה את המוזיקה הקולנית שכל הרחוב שומע- של הערסים, איך לא [אבל זה פרט שולי.]
כן אני מרשה לכם להגיד איזה כייף לך! 
חלומי התגשםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם. 
ושאף אחד לא יעז לדכא אותי היום.
~ההסתדרות כבר לא מגיעים,
כולנו סוףסוף מאושרים,
מנפנפים למורים הפסיכופטיים לשלום,
ומקווים שלא יחזרו גם בחלום!~
ביי חנצ'וק :]
לא היה עדכון הרבה זמן ובצדק,
בלי לפגוע בכם בלוגרים מושבעים-
ישרא בחודשים האחרונים נהיה פשוט חרא אחד גדול.
[סתם כדי לא להסתיר מכם..]
ככה שאין לי כוח לעדכן פה וגם הללא שמ'ים בפוסט האחרון היו נורא מעודדים!!
אתן מכירות אותי ואני יודעת את זה, זה היה הרבה יותר נחמד אם הייתן פונות בשם או בפרטי ולא בבלוג,
הייתי מתייחסת יותר יפה.
מחקתי ואפשר לסגור עניין
.
הלכנו ב-4 [ליוני] לתחנת הכוח בחדרה.
היה סיור דיי משעמם אבל עם הבנות תמיד מצחיק (:
עמליה ענת אורן ומאי
עמליה מאי ענת ואורן
עמליה מאי ענת טארה אורן ומרגלית
לא העלתי הרבה תמונות מחוסר סבלנות, מי מהבנות שרוצה את התמונות במלואן יכולה לבקש שאני אשלח לה.
ב-5 ביוני הלכתי עם נעה לעבודה עברית יחד עם עוד ה-108,000 השיכורים שהיו שם.
היה ממממממממממממממש כייף, נהננו המון למרות שחצי מהלהקות והזמרים לא הכרנו,
והיו גם כמה פעמים של זיקוקים ממש מפחידים שהתנפצו עליינו והרגשתי כאילו אני מתה 
לקחתי את התמונות מקסלר, קישור ברשימות
מירי מסיקה
מטרופולין או שטעיתי? XD
עברי לידר
יהודית רביץ
ברי סחרוף ויהודה פוליקר
זיקוקים באיכות מצלמה המדהימה של קסלר :|
ביום שלישי ה- 17.6 יצאנו כל השכבה לקאנטרי דקל.
זה היה יום ממש מצחיק ורטוב, עשינו מלא מלחמות מים ובקושי עמדתי בשלושת רבעי בריכה.
הפצצנו מלא בנים ובניהם את ימ'קיפליץ. 
היה מגניבווווווול
בנות אוהבת אתכן! 3>
*הסדר הולך מימין לשמאל
*להתעלם מכובעי הים. באמת שזה מראה לא נעים לעין לאף אחד מאיתנו ואני מבקשת לא להתייחס אליהם בתגובות.
אני ענת אורן ומאי

ענת ועמליה

אני ענת מאי ועמליה
אני וענת
ענת בקשה למחוק, סורי
אני דנה ענת נגה ונעה
ענת בקשה למחוק, סורי
אני ענת דנה ונעה
אתמול (20.6) קיבלנו תעודות.
שלי הייתה דווקא דיי בסדר, אבל ציפיתי מירון להתחשב בנסיבות שאני הייתי בצוות עורכים ו-הכנתי ריקוד, ולא לתת לי 80 בתעודה!
הממוצע שלי זה 91, שזה חביב, מאחרי בצפר לא הפסקתי לבכות,
גם בצהריים,
אחרי צהריים,
ובערב. עד שבסוף הבנתי שאני צריכה להסתכל על אלה שמתחתי ולהבין שהמקום שאני נמצאת בו הוא פסגת העולם בשבילם.
תמיד צריך לשאוף קדימה, אבל תמיד יהיו יותר ממך. גם בקשר לעניינים אחרים.
אני חושבת שהבנתי את המסר וסימסטר הבא, למרות שהיא לא חשובה ב-כ-ל-ל אבל היא רק תעשה לי להרגיש טוב, התעודת הצטיינות תהיה אצלי בכיס
. אגב, ידעתם שההשגים שלי ראויים לשבח? [חלק מהרצון החזק שלי לעודד את עצמי כל הזמן..]
לפני יחסית הרבה זמן, ביום ראשון של חופש שבועות, הייתי עם ענת בסנטר.
קניתי כאפייה ממש מגניבה ומשקפי טייסים [כן עד כמה שזה לא לפי צו האופנה זה הדבר שהכי התאים לי שם].
הצטלמנו לפחות 40 תמונות ואין לי כוח להעלות-
איזה חמודה אני 
אני ונעמה הולכות לפתוח עסק בחופש הגדול, ולא רק בשביל הכסף- תתפלאו אבל גם בשביל הכייף. אין מצב שמי שגר באיזור הכיכר לא עובר לידינו, אחרת הוא לא יזכה לקנות את הלחם גבינה של שולי 
אני כנראה אערוך את הפוסט הזה עוד כמה פעמים.
עד הפעם הבאה בהפרש של כמעט חודש,
יעל [;

keep the laughter in your eyes
soon your long awaited prize
we'll forget about our sorrow
and think about the brighter day
cause life is beautiful that way

טוב אז ככה זה
להבריז.

עכשיו אני כבר אלכס אמיתית. רק פירסינג והחלקת שיער ו..

אגב, כשכולן חזרו לכיתה וגילי מלצר שאלה אם הגעתי היום, טובה לא ידעה ורק אחרכך נזכרה בדיליי.
איי- החיים היפים של הפריקים..