הדיכאון.
כמעט כולם נכנסים לדיכאונות בשלב כזה או אחר. אם זה בגיל ההתבגרות כי ההורים לא מרשים לצאת עד מאוחר, תסכולים בלימודים או בעבודה, תסכולי ארון למיניהם, התחלות קשות, פרידות.. החיים מלאים הפתעות. אנחנו בוחרים אם לראות את חצי הכוס המלאה או הריקה.
אנשים שונים מתמודדים (או לא) עם הדיכאון בדרכים שונות:
*האופציה המשמינה:לאכול. גלידה, שוקולד, במבה, עוגיות, פיצה.. הכל הולך. הטבע יתבע בים הקלוריות בתקווה שיגווע שם.
*האופציה האי-פיננסית:|שופינג|.
חולצות, מכנסיים, נעליים, משקפיים, תחתונים, חגורות, וילונות, שטיחים, דיסקים, סרטים בדיוידי. יו ניים איט. רוקן את חשבון הבנק שלך. רושש את עצמך כליל.
*האופציה הפרועה:
לצאת לקרוע את העיר. לבש את הרכישות הכי מוצלחות שלך מהסעיף הקודם, וצא. לבד או עם חברים, לשתות, לרקוד, לפלרטט, להיכנע לאופוריה של בילוי.
*האופציה המלנכולית:
להטביע את עצמך בדיכאון ומרה שחורה. לשכור סרטים עצובים, לשים מוזיקה דיכאונית (לא מומלץ), לשכב על הגב עם עינים בתקרה וליבב. (מומלץ)
*האופציה הקריאטיבית:
לכתוב. לשפוך את כל הכעסים, האכזבות, הבעיות והתסכולים אל הנייר (בבחינת הנייר סובל הכל). יש שמשכללים אופציה זו ופותחים בלוג, למשל.
*האופציה הספורטיבית:
לרוץ. כמה סיבובי ריצה בשכונה (לפחות 50 דקות) ירעננו אותך ויחזירו לך את טעם החיים (והזעה). לקרוע את עצמך בחדר כושר, אם הוא זמין, גם יכולה להיות אפשרות טובה בהקשר זה.
*האופציה האדישה:
לא לעשות כלום. להמשיך בשגרת החיים תוך התעלמות מוחלטת מהדיכאון שיושב לו בפינת הראש. להשקיע את עצמך בלימודים ובעבודה.
איך אתם מתמודדים עם דיכאון?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
