חזרתי לעיצוב של הבלוג הקודם, רק לבנתיים.

אני כלכך מתגעגעת..

                 אבל  לא מתגעגעת.

מתגעגעת לדיבורים הקטנים עד לשעות הקטנות של הלילה,

לשיחות המעמיקות,

לחיזורים שלנו אחד אחרי השניה,

לשיחות וידיאו,

לגעגוע אליך..

 מישהו מבין אותי בכלל?

השביתה הזאת.. היא תטמטם את כולנו.

אני זקוקה לשיגרה שלי.

לקום כל בוקר ב-6.. להתלבש מהר ולהתפלל לא לאחר להסעה.

נווו כואסמאמא שלכם,

                        אני רוצה בית ספר \:

קשה לי להיפרד מישרא

אני אוהבת את החיים כמו שבחיים שלי לא אהבתי.

הזמן האחרון.. הכי מדהים שיש,

וזה בזכות כל האנשים הקטנים.

                                                                                  תודה.