הכל בסדר. הכל עובד כמו שצריך.

בסופו של דבר, תמיד הכל מסתדר.

אולי זה לפחות מה שאני מספרת.

ולא, אני לא מה שאתם אומרים. אני רק מנסה להוכיח לה. להוכיח לו. להוכיח לעצמי.

החברה היא זו שנותנת לי להרגיש ככה או שסתם אני מענישה את עצמי על מה שהיא גורמת לי להרגיש?

אני באמת שונאת אותה, אם היה משהו שהייתי יכולה לעשות, הייתי עושה.

כל אחד והאני שלו. לא? אז למה היא לא נותנת לי לחיות את האני שלי?

אני לא מבינה למה בבלוג האישי שלי, אני כותבת בכתב לבן, שאולי מישהו יראה, מישהו יבחין.

לא, אני לא מאושרת ככה. אני בכלל לא שמחה כמו שאני נראת.

אפילו מקום להוציא את כל מה שיש לי להוציא, אין לי. אז לאן נדרדר כבר?

פסיכולוגית זה לא עוזר, עובדת סוציאלית לא יעזור. אז מה כן?

לא סומכת על אף אחד. מי שסמכתי עליו, כבר אי אפשר לסמוך עליו.

יהיה טוב. כן?