בלוג...

היי אנשים=] לא הדכנתי כבר המון המון זמן!!

נימאס לי מהעיצוב הקודם אז החלטתי לשנות P: תגיבו בבקשה=]

ואיי אז ככה אני לא זוכרת הרבה מה קרה מאז הפעם האחרונה שעיכקנתי אבל... אני זוכרת דבר אחד טוב מאוד שקרה בזמן שלא הידקנתי..:P

אני דיגמנתי!!! D= זה היה כל כך כיף! היו אודישנים בחרו 60 בנות ואני בניהם:P ואז סתם באנו איפרו אותו אותנו בילגנו לנו את השער היתלבשנו עשינו חזרות על המסלול כדי לדעת לאן ללכת :P ואז היתחילה התצוגה..

התצוגה הראשונה היתה לסלבס ולעיתונאים לא היה כל כך הרבה סלסב אבל לא נורא.. והתצוגה השניה היתה לעובדים של החברה כל המנהלים אנשי שיווק וכאלה... זאת חברה חדשה של רנואר לנוער (לבנות) קוראים לה  24/7 רק באנגלית חח... טח חלקכן כבר מכירות.. ואממ.. זהו בתמורה קיבלנו תלוש לשני פריטים מתנה ואני לכחתי את הפריטים היקרים וזה יוצא כאילו הרווחתי 500 שקל :P מועחעחעחעחע... ואממ.. זהו חיחי...

אז.. ככה... מישהי כתבה סיפור לדעתי יפה אני אהבתי אותו P: אני לא מתכוונת לגלות את השם שלה(היא גם לא רוצה) כי חלק מיכם מכיר אותה וחלק מיכם לא... זה לא משנה אני רק רוצה לשמוע את התגובות שלכם =]..

אז זה הולך ככה הסיפור...

הם פשוט התחילו לצעוק עלי כמו מטורפים, הסתתרתי בחדר שלי. כאילו מה עשיתי? אמא שלי בקשה לסדראת החדר ואז לעזור לה. אז סידרתי את החדר והלכתי שניה למחשב ואז הכל התחיל. התחלתי לבכות!

הדמעות לא עצרו, הם פשוט זולגות לי על הלחיים כמו ממטרות, מרחו לי את כל המסקרה אבל זה לא חשוב לי! הם פגעו בי נורא! בידיוק ידיד שלי שלח לי הודעה לפלאפון "למה היתנתקת" הסברתי לו מה קרה. הוא ניסה להיתקשר אבל לא רציתי לדבר ושהוא עוד ישמע אותי בוכה?! אין סיכוי, אמרתי לו שהם מסתדרים מצוין בילדי! היה עדיף שיעשו הפלה מהתחלה ואז לא היה להם שום בעיות כאלה. היו משלמים גם פחות וכל הטוב היה הולך לאחי הקטן.

הוא אמר שאם אני רוצה משהו הוא פה בישבילי! התחלתי לבכות עוד יותר. הוא ביקש מימני לא לבכות, אמרתי לו שאהם כועסים עלי בצורה דומה ככה בכל יום כמעט. למה אני צריכה את זה לעזעזל?!

הוא אמר שאם אני רוצה אז הוא יבוא עלי! אבל זה בלתי אפשרי!שהוא יראה אותי במצב כזה? בחים לא!..

וגם הוא גר ליד ירושלים ואני במרכז.

אמרתי שאני רוצה להיעלם לחודש לפחות, הוא אמר לא להגיד את כל זה, אבל עם אני רוצה תמיד יש מקום שם אצלו. אני מאוד היתי רוצה לבוא אליו.

 אני עדין לא יכולה לעצור את הדמעות, הוא אמר לי "מותק שלי אל תדאגי! תאמיני לי שאם יום שלם הם לא ידעו איפה את הם ישתגעו!" אני עונה לו שאני לא רוצה לעשות להם את זה כי בכל זאת הם ההורים שלי! ואני צעירה בישביל זה, אני לא בת 18 או יותר אני בסך הכל 15. הוא אמר ברור שאני לא צריכה לברוח ליום או משו. "אני אומר שאת חשובה מאוד להם גם אם הם מתנהגים ככה".אני אמרתי שאני בטוחה שאם לא היתי בחיים אז החיים שלהם היו יותר טובים!

הוא אמר לי לא להגיד את זה. שמעתי אותם מהחדר שלי שהם מסתדרעם מצוין בילדי! היה שקט...

היו רק הרעשים מחוץ לחדר שלי בסלון. אחרי 2 דקות הוא שלח לי SMS "קרה משו? או שאת סתם שותקת?" "סתם שותקת" עניתי. "בוכה עדין?" "בערך" עניתי. הוא שאל כמה שיעורים יש לי מחר עניתי לו ששמונה. הוא אמר שיצטרך לחכות שני שיעורים,

"אבל ממש לא נורא זה הכל בישבילך" "איזה מותק!.." עניתי. הוא אמר שהוא רציני לגבי זה, ושאל עם לא אכפת לי להישאר איתו טיפה עניתי שלא אכפת לי. אחרי כמה דקות... "מרגישה יותר טוב?" "לא ממש אבל כן" עניתי, "סבבה אוהב אותך! אל תשכחי את זה" אני שולחת סמיילי מחייך למרות שאני ממש לא יכולתי לחייך. אחרי כמה שניות אמא שלי פותחת את הדלת ומסתכלת עלי לכמה שניות בפנים נורא זועפות מכעס!!! זה נירא כאילו זה נמשך נצח. זלגו לי עוד כמה דמעות, הוא שלח "אני הולך לישון, מחר מחכה לי יום ארוך. לילה טוב חלומות מתוקים" ושלח לב. שלחתי לו חזרה "לילה טוב ~נשיקה~" "~מיליון נשיקות~" ענה.

ופיתאום.... נירדמתי.

הסוף P:

אהבתם? תגיבו.. לא אהבתם.? עדין תגיבו..

צ'או 

נ.ב- פסח שמח!