| 3/2011
ג'רי הוא מנהל מסעדה. הוא תמיד במצב רוח טוב
כשמישהו שואל אותו מה שלומו הוא תמיד עונה,
אם הייתי יותר טוב, הייתי תאומים!
רבים מהמלצרים העובדים איתו התפטרו כשהוא שינה מקומות עבודה
כדי שיוכלו לעבוד תחת חסותו כשהוא שינה מסעדה
מדוע?
כי ג'רי היה חדור מוטיבציה טבעית.
כשלעובד שלו לא היה מצב רוח, ג'רי תמיד היה שם, מסביר כיצד לראות את הצד החיובי של המצב.
סיקרן אותי לראות את סגנונו, אז יום אחד ניגשתי לג'רי ושאלתי אותו:
“אני לא מבין! אף אחד לא יכול להיות כה חיובי כל הזמן!
איך אתה עושה זאת?”
ג'רי ענה: “בכל בוקר כשאני קם אני אומר לעצמי שיש לי 2 בחירות הבוקר, אני יכול לבחור להיות במצב רוח טוב או רע.
אני תמיד בוחר במצב רוח הטוב. כל פעם כשקורה משהו רע, אני יכול להיות הקורבן או ללמוד מכך. אני תמיד בוחר בלמידה.
כל פעם כשמישהו מתלונן בפני, אני יכול לבחור לקבל את תלונתו, או להצביע על הצד החיובי בחיים. אני תמיד בוחר בחיובי.
“אבל לא תמיד זה קל”, מחיתי.
“זה קל”, אמר ג'רי.
“החיים מלאי בחירות. תוציא את כל השטויות ותראה שכל מצב הוא בחירה.
אתה בוחר כיצד להגיב.
אתה בוחר איך אנשים ישפיעו על מצב רוחך,
זו בחירתך כיצד לחיות את חייך.
מספר שנים אח”כ,
שמעתי שג'רי עשה משהו שאסור לעשותו בתור בעל מסעדה.
הוא השאיר את הדלת האחורית פתוחה.
בבוקר הוא נשדד ע”י 3 גברים חמושים.
כשג'רי ניסה לפתוח את הכספת,
ידיו שרעדו מעצבנות, לא הצליחו לפתוח. השודדים נלחצו וירו בו.
במזל, ג'רי נמצא במהירות והוחש לבית החולים.
אחרי 18 שעות ניתוח
ושבועות של טיפול,
ג'רי שוחרר מביה”ח עם רסיסים בגופו.
ראיתי את ג'רי 6 חודשים לאחר התאונה.
כששאלתי לשלומו,
הוא ענה: “אם הייתי יותר טוב, הייתי תאומים, רוצה לראות את הצלקות שלי?”
סירבתי, אך שאלתי אותו מה עבר לו בראש בזמן השוד.
“הדבר הראשון שעבר לי בראש היה שהייתי צריך לסגור את הדלת האחורית” הוא ענה
“ואז, אחרי שהם ירו בי, כששכבתי על הרצפה, חשבתי שיש לי 2 אפשרויות: לבחור בחיים או במוות. בחרתי בחיים.”
“לא פחדת?” שאלתי
“הפרמדיקים היו נהדרים,” הוא המשיך, “הם אמרו לי שאהיה בסדר”
אבל כשלקחו אותי לחדר מיון, שראיתי את הבעת הפנים של הרופאים והאחיות, התחלתי ממש לפחד.
בעיניהם קראתי שאני אדם מת.
ידעתי שאני צריך לעשות משהו.
“מה עשית?” שאלתי
“ובכן, היתה שם אחות שצעקה לכיווני שאלות,” הוא סיפר. “שאלה אם אני אלרגי למשהו.”
“כן,” עניתי.
“הרופאים והאחיות הפסיקו לעבוד כשחיכו לתשובתי”
נשמתי עמוק,
וצעקתי: “כדורים!”
כשהם צחקו, אמרתי להם,
“אני בוחר לחיות, אנא נתחו אותי כאילו שאני חי, לא מת.”
ג'רי חי תודות לכישורי הרופאים, אך גם תודות ליחס המדהים שלו.
למדתי ממנו זאת.
בכל יום יש לך בחירה ליהנות מחייך או לשנוא אותם.
הדבר היחיד שבאמת שלך ושאף אחד לא יכול לשלוט בו או לקחת ממך -
הוא הגישה שלך,
אז אם אתה יכול לשמור על כך, כל שאר הדברים בחיים הופכים להיות פשוטים יותר.
(מתוך הספר אופטימיות נצחית)
| |
לנשר יש את תוחלת החיים הארוכה ביותר בין כל בעלי החיים מסוגו,
הוא יכול לחיות עד 70 שנה, אבל כדי להגיע לגיל זה עליו לעשות החלטה קשה:
בגיל 40 … הטפרים שלו שהפכו ארוכים וגמישים מדי לא יכולים יותר לתפוס טרף, המקור הארוך שלו הפך מכופף מדי ולא מאפשר לו להכניס אוכל לפיו,
נוצות הכנפיים הכבדות נעשות סמיכות מדי, מסתבכות בחזה שלו ומקשות על הנשר לעוף.
עכשיו יש לנשר שתי ברירות: מות או התחל תהליך שינוי ארוך ומכאיב שנמשך כ- 150 יום.
בתהליך הנשר צריך לעוף לקינו שבראש ההר, כעת הנשר צריך להכות עם המקור שלו בסלע עד שהמקור נתלש, ואז אחרי שהמקור נתלש הנשר צריך לחכות למקור חדש שיגדל, מה שמאפשר לו לתלוש את הטפרים שלו.
מתי שהטפרים החדשים גדלים, הנשר מתחיל לתלוש את נוצות הכנפיים שלו ,
ואז, אחרי חמישה חודשים, עם מקור חדש, טפרים חדשים ונוצות חדשות, הנשר מבצע את יעף הלידה מחדש והוא יחיה עוד …… 30 שנה נוספות .
פעמים רבות, כדי להתקיים, עלינו להתחיל בתהליך שינוי.
למה השינוי נחוץ?
אנחנו, לעתים, צריכים להיפתר מזיכרונות ישנים, ממנהגים וממסורות של העבר.
רק השחרור מנטל העבר יכול לאפשר לנו למצות את ההווה ולהכין עצמנו לעתיד.
| |
שני זאבים- משל אינדיאני
ערב אחד סיפר אינדיאני זקן לנכדו על מאבק שמתרחש בתוך נפשו של האדם. הוא אמר:
"בני המאבק הוא בין שני זאבים הנמצאים בתוכנו:
זאב אחד הוא- רוע, כעס, קינאה, צער, חרטה, תאוות בצע, יוהרה, רחמים עצמיים, אשמה
עלבון, נחיתות, שקרים, עליונות ואגו.
הזאב השני הוא- טוב, הנאה, שלום, אהבה, תקווה, שלווה, ענווה, צניעות, טוב לב, נדיבות,
אמפטיה, אמת, רחמים, תמיכה, הקשבה, נאמנות, תקווה ואמונה.
הנכד חשב על זה במשך כדקה ולאחר מכן שאל את סבו: "אז סבא, איזה זאב מנצח?"
הסתכל עליו האינדיאני הזקן וחייך ואז ענה: "זה שאתה בוחר להאכיל..."
מוסר ההשכל: שבכל סיטואציה הבחירה היא בידינו איך להרגיש ומה לעשות.
ועצה קטנה משלי- תמיד לקחת את הדברים בפרופורציות ולהפיק מכל דבר את המיטב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סוסת פלמינו