היה זה לילה קודר וסוער. ברקים הבזיקו בשמים, הרעמים הרעידו את החלונות. הגשם השוטף הרטיב את המדשאות הסמוכות לטירה. מתוך הטירה נראה אור ירוק, ונשמע קול צחוק: לא היה זה צחוק של שמחת חיים או צחוק מאולץ, אלא צחוק מטורף ואפל: מוקעקעקעקע!!
!it's alive
הבלוג שלי גם לתחיה! האהאהא, הדרך לשליטה עולמית קרובה מתמיד!"
סתם, על מי אני עובד.
כבר שבוע לא ירד גשם. ברקים הם בגדר חלום. כנ"ל השהייה בטירה גותית אפלה.
ובכל זאת, דבר אחד ממה שכתבתי נכון: הבלוג שלי קם לתחיה! אז אני אשמח אם תקראו מדי פעם על מה שיש לי לכתוב, גם אם לרוב זה כנראה יהיה די משעמם...
נו, מילא, אני מקווה שמדי פעם יהיו לי הברקות, ואני עוד יותר מקווה שיצא לי לשלוט על כולכם!
ובנימה אופטימית זו, אני מסיים לכתוב את הפוסט הראשון.
you know who (דרך אגב, בחרתי בכינוי הזה משתי סיבות: זה הכינוי של וולדמורט, ואתם אמורים לדעת מי אני אם אתם נכנסים לבלוגי הקטן והצנוע [אלא אם כן יכנסו אנשים שלא נתתי להם קישור, שזה יהיה נפלא!])
בבלוג זה
בכל הבלוגים
