שלום, באתי להאיר אותך

הפעם הוא יכתוב ויפנה לעצמו בגוף שלישי.

כחלק מהיותו "הוא" (כלומר בעל הגדרה אנושית סבירה), מצא "הוא" את "עצמו" חווה את לחצי וכעסי היום יום.
לכן גמר אומר שיקרא שוב את הספר ההוא שפעם נחמד היה לו לקרוא, "כוחו של הרגע הזה".
הרי מה רע יהיה בהזרקת מחשבות מסוג שכזה אל היום יום?

עניין אותו לדעת אם היום "הוא" יחשוב את אותם הדברים על הספר כמו אז, וגם רצה להיזכר מה היה שם בספר הזה שהיה לו כה טוב לקרוא.

ובכן,פגש הוא במהלך הקריאה לא מעט מחשבות נעימות יותר או פחות, זיכרונות ושאר הגדרות. לפני מספר דקות הוא לקח את הספר שוב, וקרא שם(בעמוד 55) -

(הקטע מתחיל בדבר שאמר אדם שבא לאקהרט, ולאחר מכן התשובה של אקהרט)

"אני לא מאמין שאוכל אי פעם להגיע לנקודה בה אהיה משוחרר לחלוטין מבעיותיי.

אתה צודק. לעולם לא תוכל להגיע לנקודה זו, משום שאתה נמצא בנקודה זו כבר עכשיו.

אין ישועה בזמן. לא תוכלו להיות חופשיים בעתיד. נוכחות היא המפתח לחופש, לפיכך האפשרות להיות חופשי היא עכשיו ורק עכשיו"

ואז הוא חשב לעצמו, אוי, כמעט.. כמעט ואקהרט אמר לאותו אדם משהו שבאמת היה עוזר לו, ובמקום זאת הוא שלח אותו למסע של עיצוב עצמי.

בהתחלה, כשהוא קרא את "אתה צודק" חשב שגם אקהרט רואה את הדברים כפי שהוא רואה,

אבל אז הוא המשיך וקרא את "אתה נמצא בנקודה זו כבר עכשיו".

בגדול, אקהרט הוא לא הראשון שמנסה למכור לאנשים את הרעיון שכל מה שהם צריכים כבר נמצא אצלהם, וכל מה ש"הם" צריכים לעשות זה להסתכל באופן נכון יותר על החיים ואז כשהם יראו את מה שאקהרט רואה גם הם יהיו מאושרים וכדומה.

יש בזה משהו מאוד נחמד, לדעת שאתה יושב על ארגז של מטילי זהב, לא משנה לאן אתה הולך ומה אתה עושה. ומצד שני.. יש בזה משהו מאוד "פישי", בלתמצת בעיות גדולות לפתרונות פשוטים, כאילו המין האנושי יקום יום אחד , יגרד את הפדחת ויאמר "יאללה, איך לא הבנו את זה קודם?".

אז מה הוא היה אומר לאותו אדם?

הוא היה עונה לו כך (הוא הכניס את הטקסט שלו לבפנים , הטקסט המקורי מודגש בקו)

"אני לא מאמין ש(אני) אוכל אי פעם להגיע לנקודה בה אהיה משוחרר לחלוטין מבעיותיי.

אתה צודק. לעולם לא תוכל להגיע לנקודה זו, משום שאתה נמצא בנקודה זו כבר עכשיו
משום שהאני עצמו, הוא אותו אוסף של בעיות.
לא ניתן לשחרר את האני מהאני, לכן אין טעם בלשאוף או לנסות להפוך את עצמך לנטול בעיות. אתה לא מסוגל לעשות זאת. הצורך של האני להתנקות מהבעיות, הוא פשוט עוד צד שלו. עוד איבר בגופו.

אין ישועה בזמן. לא תוכלו להיות חופשיים בעתיד
לא תוכלו להיות חופשיים לעולם. אין כזה דבר "אני" חופשי, כשם שאין צל שיכול להתקיים כשמאירים עליו.

. נוכחות היא המפתח לחופש

החופש אינו נעול בשום מקום, מדוע צריך מפתח אליו? האם יש משהו שצריך לעשות כדי להיות חופשיים?

, לפיכך האפשרות להיות חופשי היא עכשיו ורק עכשיו

(לא קיימת אפשרות כזאת, החופש הוא או מוחלט או אינו קיים. או שהוא נמצא בכל האפשרויות או שאיננו באף אחת. לכן יש משהו מעוות בלדבר על האפשרות לחופש. לא?)"

הוא כבר קרא את כל הספר בעבר, והוא לא זכר את אקהרט כאחד שמנסה למכור נוכחות כמשהו שיש לבצע, כמפתח להארה.

התמונה שעלתה לו לראש הייתה של אדם, שנמצא במקום חשוך, המחזיק בידיו מעין צל, או ערפל. ואז אקהרט בה ומנסה להגיד לו לצאת מהחדר החשוך, לצאת אל אור השמש. ואותו אדם שמתחיל לצאת, נחרד פתאום לגלות שהצל שלו מתפוגג לו בידיו. אז הוא שואל את אקהרט – מה לעשות?

ואקהרט, במקום לכוון אותו לטיב השאלה, עונה לו שניתן לאלף את הצל ככה שהוא ישרוד את השמש. ניתן לעצב את הערפל ("האני") כך שהוא יהיה חופשי.

פעם הוא נהנה מאוד מלהיות "נוכח" כפי שאקהרט מתאר. להיות בעל "אני" מאולף וצייתן.

ואז הגיעו שאר החיים ומצא הוא את עצמו מכיר "אני"-ים חדשים ונפרד מ"אני"-ים ישנים. הרי אין "אני" שלא מת.

מכך הוא למד שאין טעם בלחנך את ה"אני" להיות "אני" מאולף, כשם שאין טעם בלעצב את הצל החולף.

יש משהו יפה בלתת לדברים להיות כפי שהם.

בכל אופן, עד כאן מה שהיה לו להגיב בהקשר הזה.

לסיום, הוא רצה לשתף אתכם במחשבה שעלתה לו לראש לפני כמה ימים (בהשפעת הספר הזה) -

אתם בוודאי מכירים את המשפט הבא-

"אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?"
(פרקי אבות, א פסוק יג)

המשמעות המוכרת היא –

"אם אני לא אדאג לעצמי – מי יעשה זאת במקומי? אבל כשאני דואג רק לעצמי ולא לטובת אחרים – מה עֶרְכִּי? ואם איני עושה את חובתי עכשיו – מתי אעשה אותה?"

הרשו לו להציג בפניכם משמעות שונה, לדעתו קולעת יותר –

"אם אין אני לי, מי לי?"

זה משפט שמכוון אדם להיות מודע לכך שאיננו ה"אני" החולף שהוא. כלומר המשפט מפנה את האדם להיות מודע לכך שכאשר אין לו אני,קיים משהו , דבר נטול הגדרה אך נוכח.

"וכשאני לעצמי, מה אני?"

כאשר האדם מביא את האני שלו להיות מודע לעצמיותו ולטיבו החולף (אני לעצמי), אז יכול הוא להתפנות למודעות של טיבו הריקני וה"איני". אז לא קיימת תשובה ל"מה אני, ולכן רק השאלה כתובה.

"אם לא עכשיו, אימתי?"

עכשיו הרי הוא הזמן היחידי שקיים.

לכן אם נסכם את כל המשמעויות למשהו מחובר,
המשפט בעצם אומר שאדם יכול להיות מודע לכך שהוא אינו האני שלו,
ואילו האני שלו יכול להיות מודע לסופיותו ובכך יחשף האדם לתובנות גבוהות יותר באשר לטיב קיומו,
והדרך לשם עוברת רק בזמן ההווה, שהוא בעצם הדבר היחידי שקיים.

נו, שלא תגידו שהוא לא מושפע מהספרים שהוא קורא..

וכמו שהוא כתב, מה רע בלהזריק מחשבות כאלו ליום יום?