אי אפשר להגיד לו "לך", למוגלי. הוא אימץ אותנו, או שמישהו חיבר אותו אלינו (כלומר השאיר אותו במחסן שלנו), ולאוזן זה כבר לא יפריע...מפתיע, האמת. הוא חברותי, מחפש אותנו לא רק בשביל אוכל, אלא ממש למשחק. בבוקר, כשאני מתקלח, הוא מציץ לי מהחלון, ואנחנו מנהלים שיחה, בדרך כלל על צרות. הילדים אוהבים אותו, בעיקר גל. גל קורא לו (מוגלי, בווואאוו) בקול דק - ומוגלי בא. החיים זה דבר מוזר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
