הולך ושוקע

חינוך, רבותיי, מתחיל מהבית.

פוסט של kuksta הביא אותי לכתוב את זה:

ברבי רכשה במיטב כספה* אייפוד. חדש וחדיש, משו משו.

שבועיים שלושה אחר כך באה וביקשה שאפרוץ לה אותו.

-אבל זה לא חוקי, וחוץ מזה ממילא את מקבלת מאיתנו את האפליקציות שאת רוצה, גם אלו בתשלום. אחת או שתיים כל שבוע.

"כן, אבל של כולם פרוץ, וככה אפשר להוריד המון"

-הממ. טוב, כשנגיע הביתה. חכי רגע.

עצרתי בתחנת אוטובוס, ליד פיצוציה.

-את יכולה לרדת רגע לגנוב לי בקבוק קולה ואיזה שוקולד?

"מה?!?!?"

זה אותו דבר, הסברתי. גם את ביקשת שאגנוב בשבילך.

נסענו, והסברתי שככה זה, משלמים בשביל אפליקציות, כי מישהו ישב ותכנת ועבד בשביל זה, ויש לו חברה של אנשים שזו העבודה שלהם, מזה הם חיים, ואם גונבים - אין להם כסף למשכורת. כמו שאני ואמא עובדים בחברה, ואם לא משלמים לנו, אנחנו לא יכולים לקחת משכורת או לשלם לעובדים.

"למה שאתם תשלמו לעובדים?"

-ככה זה, מי את חושבת משלם משכורות?

"אז אני בחיים לא רוצה להיות מנהלת!!!"

קיבוצניקית.

אח"כ הסברתי גם שאף אחד לא מושלם, שאני לא צדיק, וגם אני עובר מדי פעם על החוק. נוסע מהר מהמותר, מוריד לה שירים, וכו'. יש איזושהיא סקלה של מותר ואסור, ולפרוץ את האייפוד מבחינתי אסור. זה עניין של שיקולים אישיים, וקשה מאד להסביר מה כן ומה לא.

אז היא אמרה שאני חופר, והגענו הביתה.

*באמת ממיטב כספה, היא חסכה שני ימי הולדת והמון כספים אחרים, והוציאה הכל על זה. סחתיין.