אוי שקט. ואני מישל

אני יודעת שנעלמתי.

סליחה על השבועות האחרונים, על חוסר העדכונים ועל הייבושים.

השבועות האחרונים היוו חלק בלתי נשכח מהחיים שלי,

תקופה שאני לא אצליח לשכוח.

אף פעם לא איבדתי את החשק לחיות, לצחוק, לכתוב, לשמוח, או לעשות אלף דברים אחרים - כמו שאיבדתי אותו לאחרונה.

לאט-לאט אני מתחילה לחזור לעצמי,

אבל נכון לעכשיו לא יהיה המשך לסיפור.

אני יודעת שכולכן רוצות פרק סיום, ואני יודעת שזה לא פייר מצדי כי אמרתי שיהיה.

פשוט בחיים לא תיארתי לעצמי שיהיה לי כ"כ קשה בלעדיו.

הסיפור הזה מעלה לי מיליון זכרונות ורגעים שאני מנסה לשכוח עכשיו, סליחה.

אני אוהבת אתכן, מיליון תודות על התמיכה ועל כל התגובות...

כיף לדעת שיש אנשים כמוכם בעולם, כ"כ אכפתיים ומבינים.

בכל מקרה, זה המייל שפתחתי לסיפור -

[email protected]

אפילו אם אני לא אמשיך אותו - תמיד אני כאן בשבילכם.

אוהבת בלי סוף. 3>